אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ" (כא, ד), "וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ… (שם, ו).
אדונָיו הוא לשון ריבוי, ואילו יתן וְרָצַע הם לשון יחיד, וכיצד מתיישב הדבר?
המפרשים מתעלמים מכך, אך לא אבן עזרא, הרגיש ביותר לדקדוק הכתובים, וזו תמצית דבריו:
השם אדון מצוי במקרא הן ביחיד הן ברבים, אדון ואדונים, ושניהם מציינים יחיד, כגון "בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה" (ישעיה יט, ד). ואולם הנטיות הן תמיד בצורת הריבוי: אֲדונָיו, אֲדונֶיהָ וכד' (ולא: אדונוֹ, אדונָהּ), והוא הדין בשם אלו-ה, שנטיותיו רק ברבים: אלוהַי, אלוהֶיך וכד'.
במקום אחר הוא מציין שהריבוי בכגון אלה לְיחיד בא לציין חשיבות ושררה, "דרך כבוד" בלשונו, כגון בראשית התורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם…. וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר" (א: א-ג), וכן "וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם" (שמות כב,י), "הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת" (שם כא, כט).
כיום אנו מבחינים בין "בַּעלָהּ של האישה" ל"בְּעָלֶיהָ של המסעדה", ואולם בסמיכות משמשת בעל לשתיהן: בעל האישה/המסעדה.
לבסוף נוסיף אנו את מאמר הקב"ה "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו), שאף הוא בלשון כבוד ושררה.
מתוך הספר עברית של שבת, ד"ר ניסן נצר. להזמנת הספר: netzernis@gmail.com
כתיבת תגובה