אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן … אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן (לח, כא).
פֶּה מציין כאן דיבור, צו, פקודה, שמקורם בפה (אונקלוס: מימרא דמשה), ועם הזמן הפך הצירוף על-פי (או לפי-, כפי-) לציין "בהתאם ל-". פֶּה אחר מצאנו בפסוק "וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ כְּפִי תַחְרָא שָׂפָה לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵעַ" (לט, כג), וכאן הפה מייצג פֶּתַח מעֵין הפה האנושי.
ועוד בפסוק: "בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן", כלומר באמצעות, על ידי-. השאלה זו טבעית, שכן היד היא הפעילה באיברים.
איבְרי הגוף משמשים הרבה בַּלשון במשמעים מושאלים שכן "אדם קרוב אצל עצמו", ואכן גם פרשתנו עשירה בכמה וכמה חלקי גוף מושאלים, והם (בסדר א"ב): גולגולת, זרת, יד, יָרֵך, פֶּה, פָּנים, ראש, שפה, ונעמוד על חלקן:
הגולגולת והראש: "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (לח, כו); "עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם" (שם, כח). גולגולת מייצגת כאן את האיש השלם (השאָלה מסוג המטונימיה), והַשווה כיום ראשי בָּקָר, ואילו הראש, שהוא החלק העליון בגופנו, מושאל לקצה העליון של הווים.
יָרֵך: "וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה" (מ, כב), כלומר צד המשכן הצפוני, והעיר רש"י: "ירך כתרגומו צִידא, כיָרך הזה שהוא בצדו של אדם";
שפה ופָנים: "וַיִּתְּנֻם עַל שְׁתֵּי כִתְפֹת הָאֵפֹד … מִמּוּל פָּנָיו….וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ" (לט: יט-כ) – והם קצה וחזית.
תופעה זו, שמילה משמשת תמורת מילה אחרת נחלקת לשתים: אם הסיבה היא זיקת עניין (אסוסיאציה) שבין השתים, לפנינו מֶטוֹנִימְיָה, כגון הכינוי שחורים ליהודים חרדים (על שום לבושם) או ציון מָקום תמורת יושביו, כגון "כל נתניה הייתה במשחק". לכאן שייכות המילים שלנו פֶּה (=דיבור), יד (= פעילות וסמכות). כאשר הקשר בין המילים נובע מדמיון מדובר במטפורה (= הַשְאָלָה), כגון פֶּה (= פתח), ראש (=חלק עליון), שפה (= קצה), ודוגמה יפה למטפורה ממחישה היא השימוש בחלקי הגוף האנושי לתיאור חלקי ההר: ראש ההר, רגלי ההר, גב ההר, צלע ההר, כֶּתֶף ההר, בטן ההר.
מתוך הספר עברית של שבת, ד"ר ניסן נצר. להזמנת הספר: netzernis@gmail.com
כתיבת תגובה