הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל (ל, טו).
התואר דַּל מוכר לנו היום כחלופה מליצית-"גבוהה" לתואר הרווח עני, וזה אכן משמעה בפסוק שלנו לעומת העשיר. לעתים המקרא מצרף עָני וָדַל (צפניה ג, יב) או דַּל ואֶביון (תהילים עב, יג) לשם חיזוק הרושם. ואולם כדאי לתת את הדעת שבמקרא נלוו לתואר דל שימושים נוספים, שהמשותף לכולם הוא חֶסֶר. כאן החסר הוא בממון או ברכוש, ויש שהחסר הוא במשקל, כלומר הדל הוא הכחוש, כגון הפרות בחלום פרעה, שהיו "דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד" (בראשית מא, יט), והוא כנגד בְּריאוֹת הבשר האחרות. דל הוא גם אדם במעמד נחות, כגון "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל" (ויקרא יט, טו), וכן הוא ניגוד לחָזָק: "וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים" (שמואל ב ג, א). ובכלל הוא עשוי לייצג כל מסכן ועלוב ,שפל ומדוכא, כגון "שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם" (תהילים פב, ג)[1]. כיום המילה דל משמשת הרבה כתחילית המציינת כמות קטנה, כגון דל שומן, דל קלוריות, דל סוכר, דל בשר, דל ערך.
מעין הדַּל אף התואר עָנִי מציין במקרא גם מסכנות, חולשה ועליבות, לאו דווקא עוני, כגון "כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ" (תהילים יח, כח), ושם מצודת דוד: "עם מוכנע", ומלבי"ם: "נכנעים ושפלים בלבותם". גם השם עונִי מציין בעיקר מצוקה, כגון "וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתּ" (נחמיה ט, ט), ומצודת ציון פירש: מלשון עינוי, וכן "וַיִּשְׁמַע ד' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ" (דברים כו, ז), ויונתן תרגם: צערנו.
כיום נשתיירה עוני רק במשמע של ענִיות כדי למנוע דו-משמעות, כגון בצירוף המחודש מעגל העוני.
[1] וראו שם דעת מקרא.
מתוך הספר עברית של שבת, ד"ר ניסן נצר. להזמנת הספר: netzernis@gmail.com
כתיבת תגובה