וּלְמַעַן תְּסַפֵּר….אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם (י, ב).
אונקלוס ויונתן תרגמו את התעללתי כ"נסים שעשיתי" ותו לא. לעומתם פירש רש"י: "התעללתי – שחקתי, כמו 'כי התעלַּלְתְּ בי' (במדבר כב, כט), 'הלא כאשר התעַלֵּל בהם' (שמואל א ו, ו), האמור במצרים. ואינו לשון פועַל ומעללים, שאם כן היה לו לכתוב עוללתי, כמו 'ועולֵל לָמו כאשר עולַלתָּ לי' (איכה א, כב), 'אשר עולֵל לי'" (שם א, יב). לעומת אונקלוס המתרגם בעשייה סתם רואה רש"י בהתעללות לשון לעג וצחוק, והוא מבחין הבחנה מעניינת: להתעלל = להתל, לשחוק ל- ; לעולל – לעשות/ לחולל דבר ("לשון פועַל ומעללים"), ובכך הוא דוחה את תפיסת אונקלוס[1]. כך סבר גם חזקוני: "התעללתי – כל תיבה דוגמא זו כשיש בה תי"ו היא לשון צחוק ולעג וכשהיא בלא תי"ו היא לשון מעשה"[2].
עם זאת אפשר לקשר בין התעלל לעולל, ששניהם משורש על"ל, שכן הרבה לשונות עולל מתייחסות אף הן למעשים רעים, מעין התעלל, כגון "וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי" (איכה א, כב), "מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי" (שם,שם יב).
השמות עֲלילָה ומַעֲלָלִים (רק בריבוי!) עניינם במקרא מעשה, הן חיובי הן שלילי, חיובי כגון "זַמְּרוּ לַד' … הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו" (תהילים ט, יב), ושלילי – "כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים" (יחזקאל לו, יט). עֲלילַת דברים היא הוצאת דיבה, כגון "וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע" (דברים כב, יד). מַעֲלָלים חיובי – כגון "אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ" (תהילים עז, יב), ושלילי -"וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם" (תהילים קו, לט). שני שמות נדירים הם תַּעֲלוּל ועֲלִילִיָּה: הראשון נמצא פעמיים, שאחת מהן היא מעשה (רע): "גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם … יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה" (ישעיהו סו, ד)[3], ואילו עֲלִילִיָּה היחידאית = עלילה, והיא בהקשר חיובי (על הבורא): "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה" (ירמיהו לב, יט).
מנינו מגוון מילים עתיקות משורש על"ל ומעניין לבחון, מה אירע להן עד ימינו.
עלילה שרדה היום בשני משמעים: האחד – הוצאת דיבה (כמו "עלילות דברים" שבמקרא) ומכאן נתחדש הצירוף עלילת דם, והאחר – השתלשלות הדברים בסיפור, בהצגה וכיו"ב ("העלילה שם מרתקת"). מעללים משמשת בעיקר בהקשרים שליליים. תעלול מציין כיום מעשה שובבות בלבד. עלילִיָּה נעלמה כליל.
הפעלים התעַלֵּל ועולֵל נושאים היום גָּוֶן שלילי, ונוסף עליהם הֶעֱלִיל (הוציא דיבה) שראשיתו בימי הביניים.
[1] שבשמואל פירש גם הוא בלשון שְׂחוק.
[2] ורבנו בחיי פירש: "על דרך הפשט שחקתי בהם כשעשיתי בהם נקמות גדולות כלשון: 'יושב בשמַים יִשְחק ד' ילעג למו' " (תהילים ב, ד).
[3] והשנייה – פרחח (מלשון עולל, ישעיה ג, ד).
מתוך הספר עברית של שבת, ד"ר ניסן נצר. להזמנת הספר: netzernis@gmail.com
כתיבת תגובה