עם הלשון בחוץ – על הקשר בין עוין ובין עין

(לחצו להגדלה)

מגזין כסלו תשפ"ב, גיליון מספר 5

הטור בטקסט "חי":

שפה חכמה

לא רבים חושבים על כך, אבל המילה עוין באה מהמילה עין. כשכתוב בספר שמואל כי המלך שאול היה עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה (שמואל א יח ט), הפרשנים במקום מציינים כי פירושו "מביטו בעין רעה" (רד"ק) וכי הביטוי הוא "מלשון עין, ומלשון עיון, ורוצה לומר תמיד היה מעיין ומחשב בו בעין רע" (מצודת ציון).

ומשהו חיובי יותר: כשמישהו מעיין בספר הוא קורא בעיניו את הכתוב.

כשאומרים "כל מַעיָינָיו מופנים להצלחת המיזם", יש הסברים שונים לְמה הכוונה מעיניו.

מקור הביטוי בתהִלים: וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כָּל מַעְיָנַי בָּך (פז ז). יש המסבירים מַעְיָנַי מלשון עין – כל עיונו ומבטו, ויש מסבירים במשמעות מעיין מים כלומר מעיין במשמעות ציורית.

לפי ההסברים האלה, במשפט "כל מַעיָינָיו מופנים להצלחת המיזם", המשמעות היא כל עיונו ומחשבתו להצלחת המיזם או שכל "כוח זרימתו" ומרצו מופנים להצלחה. כך או כך, המשמעות זהה.

יש היגיון בצורת ההמון

מכירים את אלה שאומרים "בִּיייייידְ-יוק" כשהם רוצים לציין שממש אבל ממש קלעתם בול לְמה שהם התכוונו ושהם מסכימים אתכם במיליון אחוז?

בדיוק מורכבת מהמילה דִיוק בתוספת בי"ת – כמו שמחה שהוסיפו לה בְּ וקיבלנו את בְּשמחה, וכמו הצלחה שהוספנו לה בְּ וקיבלנו את בְּהצלחה. לכן ההגייה התקנית היא בְּדִיוק; לא בִּידְיוק וגם לא בִּידִיוק.

מה הסיבה שרוב האנשים הוגים בִּידִיוק? אולי כי תנועת ה-i שתחת הדל"ת משפיעה על התנועה שתחת הבי"ת (הן רוצות להיות דומות). ואולי יש פה "תיקון יתר" שמקורו בניקוד אותיות כ"ף, למ"ד, בי"ת לפני שווא – כלומר כשם שהוגים בִּזכות (בְּ+זְכות <- בִּזְכות) כך הוגים בִּדְיוק.

החלטות שאין הציבור יכול לעמוד בהן

על פי כללי הכתיב המלא (הכתיב הרגיל בלי הניקוד המצוי בשימוש היום) יש שני כתיבים למילה כל. כשהמילה מובאת בסמיכות, כותבים כל־, כמו כל־הילדים. לעומת זאת, כשהמילה מובאת שלא בסמיכות, מוסיפים וי"ו וכותבים כול, כמו: הכול, מכול וכול.

הכלל הזה גורם לבלבול רב בין הכותבים. אנשים אינם תמיד יודעים אם יש סמיכות או אין, ולכן רבים כותבים תמיד כל בלי וי"ו (הכל, מכל וכל). בזמן האחרון אני רואה גם תופעה הפוכה – יותר ויותר כול־ גם בסמיכות.

על האקדמיה לפשט את הכלל ולהחליט שתמיד יכתבו כל בלי וי"ו או להפך – תמיד בוי"ו. האֵיפה והאֵיפה בַּכּלל גוררת את סלט הכתיב שאנו עדים לו.

כל עוד הכלל בתוקפו, הינה רשימת כל שיש לכתוב בוי"ו (הרשימה תסייע לכם כמעט בכל התלבטות בסוגיה):

הכול; כול יכול; מכול וכול; כולבו וכן בסגירת מבט או צירוף, כמו: חסר כול, קודם כול, מעל לכול וכדומה.

מילים גנובות

"תדבר איתי מתי שתרצה, אני זמין מסביב לשעון, 24/7" – שני הביטויים המודגשים הם תרגומים שחדרו לעברית מאנגלית: Around the Clock ו־Twenty four seven.

כיוון שמדובר בתרגום, יש אנשי לשון שמורים שלא להשתמש בביטוים לועזיים אלה, אלא להשתמש בחלופות עבריות שמביעות את אותו הדבר: לילות כימים, יומם וליל, יומם ולילה, בלי הפסקה, בכל שעות היממה, כל הזמן.

האם העברית לא יכלה להמציא את מסביב לשעון או את 24/7? יכלה. כיוון שבביטויים האלה יש תמונה וציור שאינם סותרים דבר במבנה העברית, לדעת רות אלמגור־רמון אין בעיה להשתמש בביטויים אלה. זאת, אף על פי שבשפה רשמית יותר מוטב להשתמש ביצירה עברית מקורית. כחול לבן.

עושים כבוד

"אתה מדבר איתי סינית" או "זה סינית בשבילי" הוא ביטוי שהדובר אומר כשהוא אינו מבין את מה שאמרו לו או את מה שהוא קרא.

השפה הסינית היא הדוגמה לחוסר הבנה כי היא נתפסה קשה ומורכבת ללמידה (נראה אתכם לומדים יותר עשרות אלפי סימנים־אותיות). לא רק אצלנו בשפה העברית הסינית היא ביטוי ל"לא הבנתי" מפני שהיא נתפסת שפה קשה, כך גם בעוד שפות: ערבית, רוסית, פרסית, הולנדית, הונגרית, אוקראינית ועוד.

בשפות אחרות משתמשים בשמות אחרים של שפות כדי לציין משהו שאינו ברור. לפחות שתיים מהן בחרו כשפה לא ברורה את העברית שלנו: צרפתית ופינית.

הינה צילום מהמילון הצרפתי Larousse de poche. הקטע המסומן בצהוב תרגומו "זו עברית", ואח"כ מוסברת המשמעות של הביטוי: "לא ניתן להבנה".

לא מה שחשבתם

חלק מכם אולי זוכר מהתיכון את האמירה "פיעל פועל והתפעל – דגש בעי"ן חוק ברזל!".

כאן תראו שהברזל אינו קשיח כמו שנדמה.

כולנו מבדילים בין התחבּר במשמעות חיבור ובין התחבֿר במשמעות חבר. כך אנחנו גם מבדילים בין השתבּץ במשמעות שיבוץ ובין השתבֿץ במשמעות שבץ.

כיוון שהתחבר והשתבץ יצוקים בבניין התפעל (ובו יש דגש בעי"ן הפועל), לכאורה לפי "חוק הברזל" הנ"ל אין מקום לבידול הזה ותמיד צריך לומר התחבּר והשתבּץ בלי התחשבות במשמעות.

עיון במקורות מגלה שיש בניין התפעל שאינו דגוש, כגון "וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ לְבַד מִבִּנְיָמִן אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב כָּל זֶה אִישׁ מִלְחָמָה" (שופטים כ יז). הִתְפָּקְדוּ בפסוק נטול דגש בקו"ף אע"פ שהמילה בבניין התפעל, והמשמעות אותה המשמעות של השורש פק"ד.

אומנם אין הרבה התפעל שאינו דגוש במקרא, אבל בדיוק במצבים של בידול במשמעות של מילים כדאי הוא אותו התפעל לא דגוש לסמוך עליו. וגם זה כלל ברזל.

דומים אבל שונים

לאחר שקניתם פחית או בקבוק חצי ליטר ואתם מבקשים מהמוכר "אפשר קש?" אל תתפלאו אם הוא יביט בכם בהפתעה ויגיד לכם שהשנה שנת שמיטה. הסיבה: קש = קנים יבשים של תבואה שהופרדו מהם הגרעינים.

מה שאתם באמת מבקשים מהמוכר הוא קשית – צינורית הפלסטיק הדקה ששותים בעזרתה.

.

מה דעתך על אלה?

"פיעל פועל והתפעל – דגש בעי"ן חוק ברזל!" – האומנם? עם הלשון בחוץ – מילים עברית בסמליל אונ' ייל? עם הלשון בחוץ – על הקשר בין העברית לברית מילה עם הלשון בחוץ – מה ההבדל בין עֶצב ובין עָצב?