וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לד' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל (טז, ח).
הגורל הוא עצם כלשהו שעל פי הטלתו היו מקבלים הכרעה כלשהי, כאן זו ההחלטה איזה שעיר יוקרב לד' ואיזה יישלח לעזאזל. ברור שהגורל היה מוטל, שכן כל הלשונות בהקשרו מורים על כך: להטיל[1], להשליך[2], להפיל[3], ליַדּוֹת[4], לִירות[5]. הגורל שימש הרבה במקרא, ועל פיו נקבעו- בין השאר – תפקידי הכוהנים והלויים, חלוקות השלל, זמני פעולה ועוד. תפקיד מרכזי היה לגורל בחלוקת ארץ ישראל לשבטים, כנאמר "אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ….." (במדבר כו, נה), ומכאן נתרחב גורל גם לציון הנחלה שנפלה בגורל, כגון "וַיֵּצֵא גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף" (יהושע יח, יא) ובנוסח מקביל לו: "וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה" (שם יט, א). תופעה זו של מעתק המשמע מן הגורם (ההגרלה) אל התוצאה (הנחלה) קרויה מֶטוֹנִימְיָה, וכאן סוג אחד ממגוון סוגיה.
עוד מציין גורל את מנת חלקו של האדם בחייו, כגון "זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ" (ישעיהו יז, יד) וכן "זֶה גוֹרָלֵךְ מְנָת מִדַּיִךְ מֵאִתִּי" (ירמיהו יג, כה).
בימינו משמש הגורל בעיקר כנרדף למזל, דהיינו כוח עליון עלום המכוון את הקורות אותנו, כגון בדיבור "אין לו מזל, הגורל מתאכזר אליו", ומכאן שפע צירופים: יד הגורל, מנת הגורל, צחוק הגורל, מֻכֶּה גורל, הֲרֵה גורל, תהפוכות הגורל, מר גורלו, נפל בגורלו, שפר גורלו ועוד.
גורל הוא הייצוג היחיד במקרא של השורש גר"ל, ואילו בלשון חז"ל נגזרו ממנו הפעלים הגריל, הוגרל וכן הגרלה, וכיום נוסף התואר גורלי, כלומר מכריע.
ובאגב, גורל נזכר פעמיים במגילת אסתר בהקשר אחד: "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" (ג, ז; ט, כד), וכאן פּוּר הוא בלשון פרס ותורגם לעברית בגורל. המילה פּור באכדית היא אבן, מן הסתם אבן הגורל שהוטלה, ויש סוברים כיוצא בזה שגורל העברית קשורה למילה הערבית גַ'רַל, שאף משמעה אבן.
[1]. משלי טז, לג.
[2]. יהושע יח, י.
[3]. אסתר ג, ז.
[4]. יואל ד, יג.
[5]. יהושע יח, ו.
כתיבת תגובה