לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ד' (יט, טז).
אומר אבן עזרא: "רכיל כמו 'רְכולָתך' (יחז' כו, יב) 'מכל אַבקת רוכֵל' (שה"ש ג, ו), והטעם המלשין, כי הרוכל מעתיק, יקנה מזה וימכור לזה, והרכיל יגלה לזה מה ששמע מזה".
להבהרת המושג רכיל משווה אותו אבן עזרא למילים רוכל ורכולה (= סחורה), ומשניהם עולה המשמע המשותף: העברה. רוכל קרוי כך על שום הוא מעביר סחורה מיד ליד, והולך רכיל מעביר לשון הרע מאיש לאיש.
רש"י מרחיב בפירושו יותר, ואלה מקצת דבריו: " לא תלך רכיל – אני אומר על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק, נקראים הולכי רכיל…. וראיה לדברי, שלא מצינו רכילות שאין כתוב בלשון הליכה 'לא תלך רכיל', 'הולכי רכיל נחשת וברזל' (ירמיה ו, כח), ושאר לשון הרע אין כתוב בו הליכה….לכך אני אומר שלשון רכיל לשון הולך ומרגל, שהכ"ף נחלפת בגימ"ל, שכל האותיות שמוצאיהם ממקום אחד מתחלפות זו בזו".
רש"י מפרש כאבן עזרא ומוסיף אומץ לדבריו בכך שכל לשון רכילות שבמקרא מובעת ב"הלך רכיל" (5 פעמים), שכן העברת הדברים כרוכה בהליכה. ואולם הוא מוסיף, שהכ"ף והגימ"ל אותיות קרובות הן, ועשויות להתחלף זוֹ בזוֹ, ולפיכך השורשים רכ"ל ורג"ל קרובים זה לזה, ומכאן שרכילות היא מעֵין ריגול.
להדגמת חילופי ג–כ נזכיר את הצמדים סג"ר –סכ"ר[1], זְגוגית (זַגָּג) – זְכוכית, בוגר – בכור. קרבת רג"ל – רכ"ל עשויה להבהיר מספר כתובים במקרא: "לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ" (תהילים טו, ג) = לא הלך רכיל, וכמוהו "וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (שמואל ב יט, כח), ומאידך גיסא הרוכֵל שבמקרא הוא ההולך ברֶגל ממקום למקום, כשם שהסוחר הולך סחור-סחור.
בשימוש החי כיום נעלם הצירוף הלך רכיל, כנראה בשל סרבולו, ונתקצר לפועל ריכֵל (ללא דגש, בשל הדמיון לרכילות). רְכילוּת – מקורה בתלמוד הירושלמי, ואילו רַכלָן, רכלָנות ורְכילַאי הם חידושים מודרניים.
[1]. ובמקרא "וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה" (ישעיה יט, ד) = וסִגַּרתִּי (כלומר הִסגרתי, וראה שמואל א כו, ח). כיום סֶגר הוא סוג של עוצר, וסֶכר עוצר מים בלבד.
כתיבת תגובה