וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים…אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב (ג, ב).
חֵלֶב נזכר הרבה מאוד במקרא ובעיקר בחומשים, והוא השומן מן החי, ורוב שימושיו במקרא הם במשמעות זו (ובהקשר של קרבנות). ואולם מכיוון שהחלב הוא החלק השמן והטוב בבשר בעלי החיים, הוא הושאל לציין כל דבר מובחר, כגון "וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ" (בראשית מה, יח), חֵלב = טוּב, וכך באונקלוס, וביונתן: שמנוניתא, וכך אבן עזרא: "כמו שומן". גם מיטב החיטה קרוי חֵלב: "חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ" (תהילים קמז, יד)[1], ופירש רש"י: "טוב חטים שמנים", ורד"ק: "הטוב שבחטים והנבחר". וכיוצא באלה: "כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן" (במדבר יח, יב) ועוד. במקביל לחלב מצאנו גם את הנרדפות דֶּשׁן ושֶׁמן, שאף הן הושאלו לַמובחר בכלל. בדשן מצאנו, למשל, "כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי" (תהילים סג, ו) ובשֶׁמֶן הוצא הביטוי "שַׁמנהּ וסולתהּ של…" מפשוטו לציון דבר מובחר (וראה הערך הקודם)[2]. והשווה בעברית המודרנית "השַּׁמֶּנת של החברה שלנו".
לסיכום: שלוש המילים הנרדפות חֵלב – דֶּשׁן – שֶׁמן עברו תהליך שווה: מִשומָן אל דבר מובחר בכלל. מחֵלב ודָם הנזכרים בתנ"ך בכפיפה אחת נוצר הביטוי ה"גבוה" חֶלבּו ודָמו במשמע כל כולו, כגון "הוא הקדיש את חלבו ודמו לנכי צה"ל".
[1]. וכן שם פא, יז.
[2]. ודשן ושמן סמוכים מצאנו ב"דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי" (תהילים כג, ה)
מתוך הספר עברית של שבת, ד"ר ניסן נצר. להזמנת הספר: netzernis@gmail.com
כתיבת תגובה