אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת… (יג, ב).
בפרשה זו ובמצורע שאחריה מוזכרים נגעים ומומים שונים, כגון בַּהֶרת וצָרֶבת; צָרַעת, סַפַּחת, קָרַחת, גַּבַּחת. כדאי לשים לב למכנה המשותף, והוא שכל אלה שקולים במשקל (בדפוס) אחד: קַטֶּ֫לֶת, כלומר תנועת A ולאחריה שתי תנועות E, שהראשונה מוטעמת, כגון בַּהֶ֫רֶת, וכאשר האות השלישית גרונית, תנועות E מתחלפות ב-A, כגון צָרַ֫עַת.
במשקל זה גם מצאנו את הפגעים יַבֶּלֶת, יַלֶּפֶת, עַוֶּרֶת – שלושתן בויקרא כב, כב – וגם שַׁחֶפת וקַדַּחת (ויקרא כו, טז) ,עַצֶּבֶת (משלי י, י), שָׂרֶטֶת (ויקרא כא, ה). לטעמנו אפשר לצרף לכאן את שַׁלֶּכת (ישעיה ו, יג) המציינת את העץ "במצב חולני", ולא בכדי נשקלה במשקל זה. המילה דַּבֶּשת (ישעיה ל, ו) מעניינת הן מצד משקלה הן מצד שורשה. רש"י לַפסוק מוצא קשר בין דַּבֶּשת לדְבַש בפָרשו "חטוטרת.. יש לו לגמל במקום טעינת המשא ועל שום שמתרקבת תמיד וסכין שם דבש לרפואה קרויה דבשת", והוא מסתמך על דברי התלמוד, שדבש (מקולקל) יפה לסיכת הגמל. ואשר למשקל נראה לנו, שהחטוטרת המזדקרת בגב הגמל נתפסה בעיני איש המקרא כמעין מום ואבר פגיע (כמו גבנון לאדם), ולכן נבנתה ב"משקל המחלות", ההולם יפה את דברי רש"י.
בשל כל הדוגמאות לעיל נתקבע המשקל בתודעת העם כמאפיין מחלות ופגעים למיניהם, ובדורות האחרונים נתחדשו בו שפע חידושים בתחום הרפואה, כגון אַדמת, בַּצקת, גַּזזת, גָּרדת, חַזרת, טָרשת, כלבת, נזלת, צהבת, צפּדת, קצרת, קָרמת, רכּכת, רעלת, שעלת, גַּרענת, שַלבּקת, אדַמדמת, כלַבלבת.
ברוב המחלות מייצג השורש תופעה המאפיינת את המחלה, כגון אַדמת, בַּצקת, שַׁעלת, ובחלקן את גורם המחלה, כגון כַּלבת. חורגים מעט מן המשקל סֻכֶּרֶת, כִּנֶּמֶת וסִרפֶּדת השומרות זיקת צליל לסֻכָּר, כִּנָּה וסִרפָּד.
תחושת המשקל הזה הניבה חידושים גם בעברית העממית, ותופעות שליליות למיניהן נטבעו בו, החל ב"מחלות הבירוקרטיה" נַיירת וסַחבת, המשך בשַפשֶׁפת וכלה בנָאמת, דַּבֶּרת, קַשקשת, פַּטפטת, שכולן "נגעי דיבור". נָאֶמת היא חידוש היתולי של ח"נ ביאליק.
הזכרנו לעיל את עַוֶּרֶת (ויקרא כב, כב), וזו לא שרדה בלשון ימינו, אלא מקבילתה המקראית עִוָּרוֹן (דברים כח, כח). גם משקלה של עיוורון משמש מחלות ופגעים למיניהם, למן המקרא ועד היום, כגון שיגעון, תימהון[1], צימאון, שיממון, שידפון, קימחון, דיכאון, חידלון, כישלון, ריקבון, עילפון, חיוורון. שני המשקלים משמשים בכפיפה אחת בדברים כח, כב: " …בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת….בַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן".
חשוב לציין, שלמרות הנטייה הברורה של שני המשקלים לאפיין נגעים ופגעים, לא כל מילה במשקלים אלה "חייבת" לציין פגע, כגון צַמֶּרֶת או נִצָּחוֹן.
[1]. שיגעון, תימהון ועיוורון מצויים בכפיפה אחת בדברים כח, כח ובזכריה יב, ד
כתיבת תגובה