עם הלשון בחוץ – איך רגל קשורה ל"פשיטת רגל"?

(לחצו להגדלה)

מגזין אדר א תשפ"ב, גיליון מספר 8

הטור בטקסט "חי":

שפה חכמה

המשמעות העיקרית של פ-ש-ט היא פריסת הבגד לאחר שהיה כרוך סביב גוף האדם שהיה עטוף בו. מכאן התגלגלה המשמעות של פ-ש-ט לציין הסרה, חליצה, הורדה: פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה (שיר השירים ה, ג). מכאן נגזרה גם המילה פשוט – דבר שאינו מורכב, שנטול דברים מורכבים על גבו. כך גם פְּשט – הגישה שמסבירה את פסוקי המקרא בהתאם להוראה הפשוטה, ולא על דרך הדרש, הרמז או הסוד.

גם דבר מופשט מביע רעיון דומה: דבר שאינו מוחשי, שהשיל מעליו "גוף".

כאמור, המשמעות העיקרית של פ-ש-ט היא פריסת הבגד לאחר שהיה כרוך סביב גוף האדם, ומכאן גם התגלגלה המשמעות פשט את ידו = שלח את ידו ו"פרס" אותה כדי לבקש כסף מאנשים.

הצירוף פשיטת רגל, אדם שיורד מנכסיו ומפסיק לפרוע את חובותיו, מופיע במשנה: "הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תשב עד שילבין ראשה" (כתובות יג, ה). מדובר בזוג שעומד להתחתן, ואבי הכלה הבטיח שייתן כסף, אבל בפועל לא עמד בהתחייבותו ולכן "פושט לו את הרגל".

מדוע משתמשים בביטוי זה כדי לציין ירידה מנכסים? יש לכך כמה הסברים אפשריים. הסבר אחד הוא שבעל החוב הלך לו לדרך רחוקה, ולכן הוא אינו יכול לפרוע את החוב או את ההתחייבות. הסבר אחר משער שפשיטת הרגל של בעל החוב היא מעין סמל לכך שאין לו רכוש מלבד הטיט שעל רגלו. עוד הסבר הוא שבעל החוב פושט את רגלו כאומר שגם אם יתלו אותו על עץ ולכן רגליו יהיו פשוטות באוויר עדיין אין לו מניין להביא כסף. לפי הסבר אחר פשיטת הרגל משמעה מוות, פטירה, כי המת מונח בפישוט איברים.

יש היגיון בצורת ההמון

רוב העולם אומר שמ֫ונֶה במלעיל, ולא כמו שהתקן בעברית קובע: שמונֶ֫ה, במלרע.

הסיבה לשינוי מההגייה התקנית היא שאיתרע מזלו של המספר שמונה והוא שובץ בין שתי ספרות מלעיליות: ש֫בע ות֫שע. הספרות הללו השפיעו על השמונה שלנו, וכך גם הוא הפך מלעיל בלשון רבים מהדוברים.

גם את ארבע רוב העולם הוגה במלעיל – א֫רבע, אבל התקן מלרע – ארב֫ע. טרם מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע רוב העולם הוגה א֫רבע במלעיל, ואם יש לכם השערה אשמח שתכתבו לי.

עושים כבוד

כ־50 אחוז מהשמות הנפוצים ביותר לתינוקות בנים בארצות הברית בשנת 2020 למניינם הם שמות מ"שלנו" – מהתנ"ך, בעברית.

הינה הטבלה שפורסמה באתר הביטוח הלאומי בארצות הברית, ושימו לב לנוכחות המרשימה בשמות הבנים:

• מקום 2: נח
• מקום 4: אליהו
• מקום 7: בנימין
• מקום 12: מיכאל
• מקום 13: איתן
• מקום 14: דניאל
• מקום 15: יעקב (וגם מקום 6. ג'יימס = יעקב)
• מקום 18: לוי
• מקום 20: מתתיהו

בגזרת הבנות הנוכחות "העברית" דלה יותר אבל עדיין מרגשת:

• מקום 7: אלישבע (וגם מקום 16 כי אליזבת = אלישבע)
• מקום 13: אביגיל

לא מה שחשבתם

בלשון המקרא מצויה ה"א השאלה – ה"א שמוסיפים בראש המילה כדי לציין שאלה או תמיהה. דוגמות מוכרות מהתנ"ך: הֲרָצחת וגם ירשת; הַכְּצַעֲקָתָהּ.

כמו שקרה לה"א המגמה (ראו בגיליון הקודם) הה"א הזו נעלמה בלשון חכמים, וגם בלשון ימינו היא איננה בשימוש נרחב.

אלא בניגוד לְמה שיש שחושבים, שהה"א הזו אינה בשימוש כלל היום, כאן אַראה שהעוּבדות שונות.

אספתי דוגמות מרכזיות לשימוש בה"א השאלה במילים יום־יומיות:

• הַאִם – לא רבים חושבים על כך, אבל מילת השאלה הנפוצה הזו מורכבת מה"א השאלה+אם.
• הֲתִנָּשְׂאִי לי?
• הַאֻמְנָם
• הֲיִתָּכֵן
• הֲיָדַעְתָּ – הצורה משמשת בדיבור בעיקר כשיש הֶרמז לערך אנציקלופדי וכדומה או כשרוצים "לנאום" משהו חכם
• הֲשָׁמַעְתָּ – בעיקר כשרוצים להיות מליציים
• הֲלֹא – בלשון ימינו משמשת במובן הרי, אבל במקרא השימוש גם כשאלה – האם לא.

דומים אבל שונים

יש שתי צורות לתאר חוסר לבוש: עָרוֹם (בניקוד: עָרֹם) או עֵירוֹם (בניקוד: עֵירֹם או עֵרֹם), ושתיהן מופיעות בתנ"ך: וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא (בראשית ג, י), עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה (איוב כד, ז).

כדי לתאר אדם פיקח, אדם חכם, הצורה היא עָרוּם. וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה (בראשית ג, א), הכוונה שהנחש היה ערמומי. וכן פֶּתִי יַאֲמִין לְכׇל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ (משלי יד, טו) – הניגוד בפסוק ברור בין הפֶּתי ובין הערום, כלומר החכם.

הסיבה לבלבול בין הצורות אולי קשורה לצורת הרבים שלהן. צורת הרבים של עֵירוֹם היא עֵירֻמִּים, אבל הן צורת הרבים של עָרוֹם (בלי בגדים) והן של עָרוּם (חכם) נשמעת דומה: עֲרוּמים. בניקוד אפשר לראות את ההבדל: עֲרֻמִּים = בלי בגדים; עֲרוּמִים = חכמים.

סיכום:

מילים גנובות

"אוהבים לקחת סיכונים?", "בני נוער אוהבים לקחת סיכונים מיותרים" – יש די הרבה כותרות כאלה וגם אנשים רבים מתנסחים כך ואומרים "הוא אדם שאוהב לקחת סיכונים" במקום לומר פשוט: "הוא אוהב להסתכן".

לוקחים סיכון נשמע עברית אבל הוא תרגום של take a risk. בעברית פשוטה וקלה – מסתכנים, להסתכן וכדומה. כך גם "הוא לוקח את הזמן" – תרגום של He is taking his time.

לפני שנים רבות שודר בערוץ הראשון השעשועון "קח סיכון". בשעשועון התחרו שני זוגות מתמודדים והיה עליהם לעבור מכשולים, לענות על חידות ולצלוח את המשימות. שני רינונים היו על שם השעשועון: האחד, השעשועון מעודד בני נוער להסתכן, והשני – הדגם "קח סיכון" אינו עברי אלא מקורו בלעז, כמו שהסברתי לעיל.

אגב, כדי שלא לשנות יותר מדי את השם שכבר נבחר ונטמע  הוחלף שם התוכנית בעונתה השנייה ל"קח סיכוי".

מה דעתך על אלה?

עם הלשון בחוץ – שתי פעמים או פעמיים? עם הלשון בחוץ – יש קשר בין ריק ובין רווק? עם הלשון בחוץ – האם "ככה" היא משלב נמוך? עם הלשון בחוץ – מה ההבדל בין עֶצב ובין עָצב?