מיפוי של כל המונחים הקשורים לזמני היום: מהרגעים שלפני הזריחה ועד סוף היום. האם יום יכול להיות בלילה, האם "בין הערביים" קשור למשהו זוגי, ומה הצורה התקנית של נץ החמה – מיזם מיוחד בטור החודשי שלי במגזין ערוץ 14.

(לחצו להגדלה)

 

מגזין אייר תשפ"ב, גיליון מספר 11

והינה הטור כולו בטקסט "חי" (בכחול – הוספות מעודכנות):

כל היום וכל הלילה

לפניכם זמנים שונים במהלך היממה (24 שעות, כלומר יום ולילה) – השם הרשמי של כל מונח ותחום הגדרתו. סידרתי את המונחים לפי סדר הופעתם לפי התפיסה היהודית, מן הלילה אל היום: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד (בראשית א, ה).

עֶרב

הזמן הסמוך ללילה.

הרחבות:

במקרא ערב משמש גם במשמעות כל הלילה: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד (בראשית א, ה).

יש המסבירים ערב מלשון ערבוב – בזמן החשכה הדברים אינם ניכרים כל כך אלא מתערבבים וקשה להבדיל בין דבר לדבר. אבל ההשערה הזו כנראה איננה נכונה. מהשוואה לשפות שמיות אחרות עולה כי המשמעות המקורית של עֶרֶב הוא כניסה (שימו לב לניגוד: ערב שבת, צאת השבת). התפיסה העתיקה ראתה בשקיעה זמן שהשמש נכנסת ובאה לאוהל שלה או לבית שלה, ובבוקר את זמן יציאתה משם. מערב נקרא כך כי זה הכיוון שממנו השמש נכנסת (אֶל ביתה, כאמור).

ייתכן שגם עירבון נקרא כך כי המשכון נכנס אל בית המַלווה, ויש שקושרים גם בין עָרֵב – מי שמתחייב לפרוע חוב של אחר – למשמעות הזו: הערב "נכנס" לתחום המרות של המַלווה. כמו כן מי שמתערב, הן במשמעות התערבות כספית (נכנס בהסכם תחרות עם מישהו) והן במשמעות התערבות בשיחה ("נכנס" לתוך השיחה). גם עֵרֶב בצירוף שתי וערב קשור לכניסה – חוטי הערב נכנסים אל תוך חוטי השתי.

שקיעה

הזמן שבו השמש מתחילה להסתתר.

הרחבות:

ש-ק-ע קשור לירידה, צלילה, הנמכה, ומכאן גם המילה שקע שבקיר – מקום שקוע או המתקן בקיר שיש בו חורים.

בין השמשות; בין הערביים; שְׁעַת עַרְבַּיִם; דמדומים; דמדומי חמה; נֶשֶף

כינויים שונים לזמן שמשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים, זמן שהוא ספק יום וספק לילה, שעת המעבר מיום ללילה, כלומר האור שלפני השקיעה.

הרחבות:

ערביים ושמשות – כנראה מדובר בצורות זוגיות: ערביים בצורת זוגי כי כביכול יש שני ערבים: רגע השקיעה שמתחיל להחשיך, וסוף השקיעה כשכבר יש חושך. כך גם שמשות – כביכול מצב אחד של השמש בזמן השקיעה ומצב שני לאחר שקיעתה.

דמדומים – ראו להלן ב"עלות השחר".

נֶשֶף – בא גם במשמעות בין הערביים, דמדומי ערב (בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה [משלי ז, ט]) וגם במשמעות דמדומי בוקר (יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ יְקַו לְאוֹר וָאַיִן וְאַל יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר [איוב ג, ט]) – אז נושבת הרוח (נ-ש-ף "בחילופי" פ/ב קרוב לנ-ש-ב).

צאת הכוכבים

כ־20 דקות לאחר השקיעה, כשהכוכבים מתחילים להיראות.

לילה, לַיִל

זמן החשֵכה שאחרי שקיעת השמש ועד הזריחה.

הרחבות:

לילה – לא יודעים בדיוק מה המשמעות הקדומה של השורש ל-י-ל.

לַיִל – במקרא מופיעה גם הצורה לֵיל גם שלא בסמיכות: שֹׁמֵר מַה מִלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל (ישעיה כא, יא).

חצות הלילה

אמצע הלילה, סמוך לשעה 12:00.

הרחבות:

חצות מלשון חצי.

יום

יכול לשמש במשמעות שעות האור או יממה (24 שעות).

הרחבות:

יום במשמעות שעות האור: וַיִּקְרָא אֱ-לֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה (בראשית א, ה).

יום במשמעות יממה: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד (שם).

יום מציין גם זמן, עת, תקופה: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם (בראשית ב, ד). [ראו עולם התנ"ך במדבר ז א]

צורת הרבים חריגה – ימים ולא יומים, כמצופה. בהשפעת שָנים נוצרה הצורה יָמים.

עלות השחר; עמוד השחר; דמדומים; דמדומי חמה

הזמן שהשחר (נצנוצי האור) עולה בו, והוא המעבר בין הלילה ליום – האור הראשון של הבוקר, האור שלפני הזריחה.

הרחבות:

שחר – שעות הבוקר המוקדמות.

דמדומים – מקור המילה אינו יודע. יש המקשרים לדממה (שורש ד-מ-מ) בבחינת השקט שלפני הסערה – התחלת היום והתעוררות הטבע.

הָנֵץ החמה; זריחה

הזמן שבו השמש מתחילה להתגלות, תחילת הזריחה, הזמן שקרני השמש מתחילות להתנוצץ ולהיראות.

הרחבות:

הנץ – הה"א בהנץ אינה ה"א היידוע אלא ה"א התחילית של בניין הפעיל (צורת מקור של הפעיל, שורש נ-צ-ץ), כמו: הָחֵל מ־ (שורש ח-ל-ל), והה"א היא חלק מהמשקל ואין להשמיטה. לכן לא נכון לומר "נץ החמה" או "תפילת שחרית בנץ" אלא יש לומר: "הנץ החמה", "תפילת שחרית בהנץ".

זריחה

זמן הופעתה של השמש באופק המזרח.

בוקר

החלק ביום מהזריחה ועד הצהריים.

הרחבות:

לא יודעים בדיוק מה המשמעות של השורש ב-ק-ר, יש המקשרים לביקורת: בבוקר קל לבקר, להבחין, בין הצורות השונות (ביקר במשמעות להבחין: לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע [ויקרא כז, לג]), ויש המקשרים בין ב-ק-ר ובין ב-ק-ע: האור בוקע את הלילה.

יומָם

שעות האור בלבד.

הרחבות:

המילה מורכבת מיום בתוספת סיומת ־ם – סיומת לשימוש במילה כתואר הפועל, והמשמעות היא ביום. על המילה הזו מציין פרשן המקרא ר' אברהם אבן עזרא (שמות יג, כא): "מלת יומם לא תמצא בכל המקרא רק על עת היות השמש על הארץ, כי יום ימצא בתורה ובנביאים ובכתובים והוא לילה, כי כתוב 'ביום הכותי כל בכור' (במד' ח, יז), וזה היה לילה…" (יג, כב)". כלומר יומם מציינת את שעות האור בלבד (אבל יום יכול לכלול גם לילה, כמצוין לעיל, ראו "יום").

חצות היום; צהריים

אמצע היום, סמוך לשעה 12:00.

הרחבות:

יש שסברו שהסיומת ־ים במילה צהריים קשורה לזוגי, ולכן הסבירו שהיום נחלק לשניים: אור הבוקר עד הצהריים שהוא הולך וחזק עד שיאו בצהריים, והאור מהצהריים והלאה שהוא הולך וחלש. ואולם הסיומת ־ים פה אינה סיומת זוגית ביסודה אלא סיומת מיוחדת של תואר פועל, כגון יומם = ביום, והוא הדין: צהרם = בצוהר, כלומר בזמן הצוהר.

אחר הצהריים, אחרי הצהריים

שעות היום מהצהריים ועד הערב. בימינו הכוונה בעיקר מהשעה 16:00 ועד השקיעה, בהשפעת שפות אירופה.

הרחבות:

יש המברכים אנשים בברכה "אחר הצהריים טובים", ואפילו מתקנים את מי שאומר "צהריים טובים" אם חלפה השעה ארבע. אבל המבנה של "אחר הצהריים טובים" בעייתי דקדוקית כי בניסוח הזה שם התואר טובים מתאר את הצהריים (הצהריים טובים), בעוד ההיגיון אומר שעל התיאור לתאר את כל הצירוף "אחר הצהריים", ולכן הגיוני לומר "אחר הצהריים טוב" ביחיד. בכל מקרה, ההמלצה היא להימנע מהשימוש בברכה הזו.

 

 

רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"