עם הלשון בחוץ – מה הבעיה ב"אני שם בשבילו"?

(לחצו להגדלה)

מגזין סיוון תשפ"ב, גיליון מספר 12

הטור בטקסט "חי":

שפה חכמה

במבט ראשון זה אולי מפתיע, אבל מסקנה קשורה גם למילה מסוק, גם להסקה של תנור, גם לסילוק תלמיד מבית הספר ואפילו לסְליק שרוַוח פה בימי המנדט הבריטי בארץ.

המסוק נוסק ועולה לשמיים, וכאשר אנו מסיקים תנור אנו מעלים בו אש. גם המסקנה עולה מן הדברים במובן המטפורי, וכשאנו מסיקים מסקנה אנחנו בעצם מעלים אותה.

מקובל להסביר שהשורש של המילים מַסּוק, מסקנה, הַסּקה, מַסּיק הוא נ-ס-ק.

לא אחת כשיש דגש באות השנייה של השורש הוא מעיד על הכפלה של העיצור לאחר שאות אחת "נעלמה". למשל: הוא ייפּול מהמיטּה – השורש נ-פ-ל ונ-ט-ה בהתאמה; הוא הִטּה את ראשו – השורש נ-ט-ה.

ואולם הסיבה לדגש במילים מַסּוק והַסּקה היא נשילה של הלמ"ד ולא של הנו"ן. יודעים זאת כי בארמית מצוי השורש ס-ל-ק במשמעות עלה, הסתלק.

בפסוק בתהלים אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ (קלט, ח) השורש של אֶסַּק הוא ס-ל-ק (אנו יודעים זאת מהשוואה לארמית). כבר בתקופת המקרא חשבו שהשורש של אֶסַּק הוא נ-ס-ק, ולכן כבר בספר דניאל (ו, כד) אנו רואים התפתחות בצורת המילה לְהַנְסָקָ֣ה – שורש נ-ס-ק. מכאן קצרה הדרך להמשך התהליך: "ניתחו" עוד מילים כאילו הן מהשורש נ-ס-ק אף על פי שבמקור הן מהשורש ס-ל-ק, כמו מַסּוק והַסּקה.

בתלמוד מופיעה המילה סילק. כשמסלקים משהו מרימים אותו ומסירים אותו, ומכאן התרחבה המשמעות לכל הוצאה והרחקה, גם בלי משמעות של "הֲרמה" – כמו סילוק תלמיד מבית הספר, ואפילו למיתה, כמו בברכה שאומרים בבית הקברות (ירושלמי, ברכות יג ע"ד): "אשר יצר אתכם בדין… וסילק אתכם בדין ועתיד להחיותכם בדין".

גם המילה המודרנית סְליק – מקום המסתור של כלי נשק – קשורה לכאן: מרחיקים את הנשק ומסתירים אותו.

החלטות שאין הציבור יכול לעמוד בהן

שולחן שבת. ארוחה. כל המשפחה יחד. חסר מלח בסלט שלכם, ואתם רוצים להוסיף עוד מלח, אבל הכלי של המלח נמצא רחוק מכם. אתם מבקשים ממישהו שהכלי נמצא בסמוך לו שיעביר לכם אותו. מה תגידו לו?

• תעביר לי את המלח
• תעביר לי את הזה של המלח
• תעביר לי את המלחייה
• תעביר לי את המִבְזֶקֶת

אני משער שמעטים השיבו ד אף על פי שזה השם הרשמי של הכלי – מִבְזֶקֶת.

ואם אתם מתכוונים לכלי הזה (ראו תמונה בטור עצמו) – כלי שמשתמשים בו בעיקר שומרי שבת שנוהגים לטבול את החלה במלח לאחר ברכת המוציא לחם מן הארץ – השם הרשמי הוא מִמְלָחָה.

ההחלטה על השם מִבְזֶקֶת הגיונית – השֵם הוא מהשורש ב-ז-ק, כמו שמשתמשים ב"לבזוק מלח". הבעיה שרוב הציבור משתמש במילה מלחייה לציון מִבְזֶקֶת ואינו משתמש כלל במִמְלָחָה.

אולי הגיע הזמן לצרף לצד מִבְזֶקֶת את השם מלחייה, ולהשאיר את מִמְלָחָה למי שמשתמש בכלי הזה.

מילים גנובות

"אני שם בשבילו וכשאני צריכה הוא נעלם, מה לעשות"?; "החבר שלי בדיכאון בגלל החיים שלו, איך להיות שם בשבילו"? – אלה דוגמות אמיתיות לשאלות שאנשים שואלים בכל מיני קבוצות.

הצירוף "שם בשבילך" הוא תרגום מאנגלית, כמו שנאמר בשיר הנושא של הסדרה "חברים":

I'll be there for you = אני אהיה שם בשבילך.

בעברית שָם = במקום ההוא, ההפך מכאן. כלומר במילה העברית יש ממד של משהו קיים, משהו שנמצא אבל לא פה. ואילו בצירופים לעיל אין כל משמעות ל"שָם" הזה – היכן שָם? זה מין שָם ערטילאי. כנראה אנשים מרגישים שהכוונה ל"שָם" בבחינת "עימו אנוכי בצרה", כלומר אני שם בצרתו או "באשר הוא שם".

לחפֵצים להשתמש בצורות העבריות במקום "להיות שם בשבילו" אפשר לומר: לעמוד לצידו, לסייע לו, לתמוך בו, לעודד אותו, לעזור לו, להיות עזר כנגדו ועוד.

והינה דוגמה לעוד ביטוי דומה באתרי חדשות באינטרנט, ובו יש כמה בעיות: "שם כדי להישאר"; "היום בו גיליתי שהפער שם כדי להישאר".

פה יש שלוש בעיות:

1. שם – הבעייתיות שציינתי לעיל.
2. כדי – בעברית "כדי" בא אחרי פועל והוא משמש כתיאור תכלית, ואילו במשפט הנ"ל יש חריגה מהשימוש המקורי.
3. להישאר – עוד תרגום ישיר מאנגלית, כגון אלה:

There to stay, Here to stay.

הביטוי הדומה "כאן כדי להישאר" סובל מבעיות 2 ו-3, לכן גם הוא אינו ממש חלופה הולמת.

בעברית במקום "היום בו גיליתי שהפער שם כדי להישאר" אפשר לומר: שהפער קבוע, שהפער אינו זמני, שהפער ממשי, שהפער לא ייעלם או לא ייפתר, שהפער יישאר לנצח.

לא מה שחשבתם

רבים חושבים שיש הבדל בין ממנוֹ ובין ממנוּ, וזה הבידול לדעתם בין שתי הצורות.

ממנוֹ – מן הוא, כמו: אני טוב ממנו.

ממנוּ = מן אנחנו, כמו: הוא טוב מאיתנו.

אבל התקן בעברית הוא ממנוּ בכל משמעות.

הסיבה לחריגה היא עצם הבידול בין שתי המשמעויות, כלומר הרצון שאותה צורה לא תשמש בשתי משמעויות שונות (מן הוא לעומת מן אנחנו). כמו כן החריגה נובעת מהשפעה של מילים מכינויי הקניין־השייכות שיש בהן תנועת o, כמו ביתוֹ, ספרוֹ. אבל ההשוואה הזו אינה נכונה, כי אומנם ביתוֹ = הבית שלו, אבל ממנוּ אין הכוונה מן שלוֹ אלא מן הוּא.

דומים אבל שונים

סיכּה

במשמעות חתיכת מתכת שדומה למחט, כמו סיכת ראש או סיכת ביטחון ועוד. השורש של המילה הוא ס-כ-כ, ולכן יש דגש בכ"ף (דגש שמסמן הכפלה).

סיכֿה

במשמעות מריחה, בעיקר של שמן. השורש של המילה הוא ס-ו-כ, ולכן אין דגש בכ"ף.

מה דעתך על אלה?

עם הלשון בחוץ – על הקשר בין עוין ובין עין עם הלשון בחוץ – שתי פעמים או פעמיים? עם הלשון בחוץ – מה ההבדל בין עֶצב ובין עָצב? עם הלשון בחוץ – יש קשר בין ערב לשתי וערב?