(לחצו להגדלה)

מגזין תמוז תשפ"ב, גיליון מספר 13

הטור בטקסט "חי":

מיוחד: ככה תזהו מילים לועזיות שחדרו לעברית

לפניכם עשרה סימנים לזהות מילים שאינן עבריות במקור, כלומר מילים ששאלנו משפות אחרות.

הערות אחדות לפני שמתחילים:

1. אם יש במילה צליל 'מוזר' שאינו קיים בעברית ימינו

ז' – כגון ז'רגון, ז'אנר, ברנז'ה, בז', דז'ה וו, בגאז'
ג' – כגון ג'יפ, ג'ורה, פיג'מה, ג'וק, ג'קוזי, ג'יבריש, ג'ודו, ג'ט לג, ספונג'ה, קוטג'
צ' – כגון צ'יפס, צ'אנס, צ'ימידן, בלינצ'ס, קונצ'רטו, פנצ'ר, קלאץ', צ'פחה, סנדביץ', צ'ק, צ'ופצ'יק, צ'ייסר, ריצ'רץ', צ'יק צ'ק

• הגרש הזה משמש בצ'כית, בקרואטית ובסלובנית ועוד, והוא חדר לעברית לסמן הגיים שאינם נמצאים בה. כנראה רק בסוף המאה ה-19 למניינם החלו להשתמש בגרש הזה גם בעברית. עד אז כתבו כך: ג'=דזש, ז'=זש, צ'=טש.
• הגרש או הגרשיים משמשים בספרות הרבנים, אבל במשמעות קיצור (וגו') או לציון מילים לועזיות (למשל דברי רש"י במסכת שבת דף ע"ג עמוד א': המנפצו – קרפי"ר בלע"ז) או במילים שהכותב רוצה להדגיש לציון משחק מילים וכדומה (כגון הכתוב במאמרי אדמו"ר הזקן, מאמרי אדה"ז, תקס"ו ח"ב, וידעת היום: "וזהו שאמר מזמור לדוד בהיותו במדב"ר יהודה דוקא"– המילה במדב"ר מודגשת כי היא מושא הדרשה). היום הגרש משמש כקיצור (עמ'), לציון מילה זרה (חבר'ה), להפריד בין רכיבי מילה (אבא'לה, רוק'נרול), לציון השמטה של עיצורים האופיינית ללשון הדבורה (תביא ת'ספר, אימא ש'ך).

2. אם יש פ"א בתחילת המילה אבל אין בה דגש

פֿסטיבל, פֿילוסופיה, פֿנטזיה, פֿיזיקה, פֿיזי, פֿיננסי, פֿינישים, פֿארם, פֿורמלי, פֿוטוגני, פֿוטושופ, פֿספוס, פֿרגון

• כידוע, אותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה מקבלות דגש. במילים לעיל אין דגש בפ"א כי המילה אינה עברית, ואנו משמרים את הצליל של המילה לפי הצליל בשפת המקור או לפי השפה שממנה שאלנו את המילה (לפעמים העברית שאלה מילה דרך שפה "מתווכת").

3. אם בסוף המילה יש צליל בּ (B) או צליל פּ (P)

בּ – וובּ, פאבּ, רֶבּ, חבובּ, קובּ, קבבּ, מיקרובּ, סנובּ, קלאבּ

פּ – ג'יפּ, סטופּ, טלסקופּ, סקופּ, טופּ, ראפּ, מייק אפּ, חְרוֹפּ

• בכתיבה צליל פּ בסוף המילה נכתב בפ"א רגילה ולא בפ"א סופית.
• בתנ"ך יש מעט צורות בדגש בסוף המילה בבי"ת, כגון וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי (במדבר כא, א). יש רק דוגמה אחת לפ"א סופית שבאה בדגש בסוף המילה: אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ (משלי ל, ו).

4. אם בתחילת שם העצם או בסופו יש רצף עיצורים בלי תנועה חוצצת

בהתחלה: שְפְריץ, סְטְרס, שְטְרודל, שְטְריימל, סְפְרינְטְ

בסוף: טקסְטְ, טוסְטְ, טסְטְ, בנְקְְ, טנְקְ, פלייליסְטְ, פרוספקְטְ, מניפסְטְ, דפקְטְ, אפקְטְ, איקְסְ, אקְסְ, פקְסְ, דרינְקְ

• העברית אינה אוהבת רצף של שוואים נחים (צרור עיצורים), ולכן רצף שוואים נחים בהגייה, כלומר אפס תנועה, הוא סימן למילה שאינה עברית. אם נתעתק את המילה טקסט נקבל text– רואים שני עיצורים (xt) בלי תנועה חוצצת ביניהם. גם כך toast ו־bank – בסוף המילה יש שני עיצורים בלי תנועה שחוצצת ביניהם.
• בסימן ציינתי שם עצם כי בפעלים בעבר לנקבה בא בסוף מילה רצף שוואים כזה: כָּתַבְתְּ, שָׁמַרְתְּ, אָכַלְתְּ.
• יש שמות עצם נדירים שחורגים מהסימן הנ"ל, כגון השם הפרטי אַרְדְּ (הבן של בנימין, נכדו יעקב אבינו).

5. אם המילה ארוכה מאוד

אֶנציקלופדיה, קונקורדנצייה, אַנדַרלָמוּסיה, אקסיסטנציאליזם

• אורך המילה אינו כולל תחיליות וסופיות. כלומר אומנם המילה ולכשתתפרסמנה היא אחת המילים הארוכות בעברית, אבל היא ארוכה מפני שהיא כוללת כל מיני אותיות שנוספו למילה: אותיות השימוש ו, ל, כ, ש, תחילת הזמן ת (הן בעתיד), תחילת של הבניין (ת של התפעל), השורש עצמו פ-ר-ס-מ, והסופית ־נה (נקבה רבות).

6. אם המילה פותחת בוי"ו

וניל, ואללה, וילון, וידאו, ויטמין, ואדי, וירוס, וירטואלי

• הסימן כאן אינו סימן גורף, אבל הרבה מאוד מילים שפותחות באות וי"ו הן מילים שמקורן אינו עברי כי בעברית חל מעתק מוי"ו ליו"ד (כמו ילד – וַלַד בערבית). הסיבה שמילים רבות הפכו מוי"ו ליו"ד דווקא היא ששניהם הגאים קרובים: הוי"ו המקורית הייתה הגויה כ-w, והיא קרובה בהגייה ליו"ד (גם w וגם y הם חצאי תנועה). זו הסיבה שבמילון כמות הערכים בערך ו' דלה ביותר.
• מילים עבריות שבהן לא חל המעתק אינן רבות, ובהן: ולד, ותיק, ועד.
• וילון אינה מילה עברית. היא חדרה לעברית כבר בלשון חז"ל, ומקורה בלטינית. המילה נשמעת עברית כי היא בנויה כמו משקל עברית: וילון כמו אישון, חידון, סילון. גם המילה ורד אינה מילה עברית במקור (לא ברור כל כך מה מקורה).
• מילים שפותחות בצליל W כלולות פה, כמו: וWאללה.

7. אם אין למילה שורש או משקל

אינטרנט, אלקטרוני, דיגיטלי

• מילים רבות בעברית בנויות משורש ומשקל (משקל כגון קַטָּל המציין בין השאר בעלי מלאכה, כמו סַפָּר; משקל קַטֶּלֶת המציין בין השאר מחלות כמו אַדֶּמֶת; משקל מַקְטֵל המציין בין השאר כלים כמו מַסְמֵר.

הדבר בולט בעיקר בפעלים, אבל גם לרוב השמות יש שורש (ולא תמיד השורש "שקוף" לדובר הממוצע, כמו שולחן).

המילה אינטרנט אינה בנויה לא משורש (אין "שורש" א-נ-ט-ר-נ-ט) וגם אין לה משקל שדומה לאחד המשקלים בעברית.

8. אם אין עוד מילים שנולדו מאותה המילה

רדיו, אחלה, סבבה

• העברית בנויה בשיטת השורשים– יש שורש שיש לו משמעות מסוימת, וממנו יוצרים משפחת מילים: שמות, פעלים ועוד. למשל א-כ-ל קשור לדברים של אכילה: אכל (פועל), אוכֶל (שם), מאכל (שם), אכילה (תואר), אכילה (שם פעולה).
  במילים שאולות, כיוון שאין להן שורש, אין להן משפחת מילים: רדיו – אין משפחת מילים הדומה למילה רדיו כי אין שורש ר-ד-י-ו. אין לרַדְיֶה וכדומה. אחלה, סבבה – אין פה שורש עברי (יש ערבי כי המקור בערבית, וגם הערבית בנויה משורשים), ובעברית לא יצרנו מהן משפחת מילים: אין לאַחְלֶה או לסבּב ואין עוד מילים הקשורות למילים האלה.
• לשמות עצם רבים אין פועל שנגזר מהם (אין לשַלחן משולחן), וגם לא תמיד יש משפחת מילים (כיסא, למשל). לכן הסימן הזה אינו עומד בפני עצמו אלא הוא מצטרף לקודמיו.

9. מילים בעלות סיומת מיוחדת

־צְיָה – אבולוציה, אפליקציה, סימולציה
־ִיזם – אגואיזם, אסקפיזם, קפיטליזם
־ִיבי – אובייקטיבי, אקטיבי, מסיבי, נאיבי

• סיומת ־צְיָה מקבילה ל-tion באנגלית, ומקורה בלטינית.
• סיומת ־ִיזם מקורה ביוונית: ismos, isma.
• סיומת ־ִיב מקורה בלטינית ivus.

כל הסיומות הללו קיימות בשפות אירופיות רבות.

10. מילים שההטעמה שלהן אינה במלעיל או במלרע

אוניב֫רסיטה, א֫ננס, מתמ֫טיקה, א֫מבולנס, ט֫לפון, א֫וברול, ש֫וקולד, א֫שכרה

• המילים בעברית מתחלקות לשני סוגים: מלעיל או מלרע. מִלְּעֵיל– ההטעמה־ההנגנה של המילה בהברה שלפני האחרונה (מלעיל = "מלמעלה" בארמית). מִלְּרַע – ההטעמה־ההנגנה של המילה בהברה האחרונה (מלרע = בעצם מִלַּאֲרַע, מילה ארמית שמשמעה "מן הארץ", "מלמטה"). רוב המילים בעברית בהטעמה מלרעית, ומיעוטן בהטעמה מלעילית. אם המילה שלפניכם לא עונה על אף אחת מההטעמות הללו, כנראה היא לועזית.
  לדוגמה: אוניב֫רסיטה – ההטעמה של המילה אינה בחלק האחרון של המילה (ב"טה") וגם לא בחלק הצמוד לאחרון (ב"סי") אלא ב"בֶר", וזה סימן שהמילה אינה עברית כי בעברית ההטעמה או בחלק אחרון או הצמוד לאחרון.
  אננס – ההטעמה אינה בחלק האחרון, ב"נס", או בחלק הצמוד לאחרון ב"נ" אלא ב"א".
  כך גם מ-ת-מ֫-טיקה, א֫מ-בו-לנס, ט֫-ל-פון, א֫ו-ב-רול, ש֫ו-קו-לד, א֫ש-כ-רה.
• יש בתנ"ך מקרים נדירים שבהם יש מילה שההטעמה שלה קדם-מלעילית (או: מלעיל דמלעיל), והדבר קשור לעניינים מוזיקליים.
• יש שתי גישות מרכזיות אשר להטעמת מילים שאולות: יש המבקשים לשמר את זרותן של המילים באמצעות ההטעמה, כלומר להשאיר את ההטעמה הקדם-מלעילית כמות שהיא, ויש המבקשים "לגיירן", כלומר להחיל את כללי העברית גם על מילים שאלות אלה.
  האקדמיה ללשון דנה בנושא, והוועדה קבעה כי בעניין מילים שאולות "קשה לקבל דעה מחמירה בעניין ההטעמה", ומנגד "אין מקום לשינוי כללי ההטעמה הנוהגים בעברית". באתר האקדמיה ללשון כתוב כי הוחלט ש"לא תיקָבע מערכת חוקים נפרדת להגיית מילים שאולות, ואולם לצד זה לא תתערב האקדמיה בהגייה הרווחת בפי הציבור".

מה דעתך על אלה?

כובע, יוטבתה, שובך – מלעיל או מלרע? על ההטעמה כערך מבחין לא תאמינו איך אומרים בועז, אוהד ודולב! צוחקים על העברית – פתיחים מיוחדים לשיעורי לשון