כך תבדילו בין קמץ קטן לקמץ גדול

1. הקמץ הוא קטן (כלומר נהגה o, כמו חוֹלם) בהברה סגורה לא-מוטעמת, כגון אלה:

א. סגורה בשווא נח:

תָּכְנִית, עָרְלָה, יָקְטָן, אָמנָם, גָּפְרִית, קָרְבָּן, נָכְרִי, חָפְנִי, עָפְרָה, אָרְכּוֹ, רָחְבּוֹ; כְּדָרְלָעֹמֶר, לְאָכְלָה, בְּחָזְקָה, לְשָׁפְטֵנוּ; וַיָּקָם, וַיָּשָׁב, וַיָּמָת, וַתָּרָם, וַיָּנָס

ב. סגורה בדגש חזק:

תְּחָגֻּהוּ, עָזִּי, עָזְּךָ, חָנֵּנִי, רָנֵּי פַלֵּט (תהילים לב, ז), מְאָדָּמִים, הָשַּׁמָּה

ג. הברה בסוף מילה שיש לאחריה מקף נחשבת ללא-מוטעמת:

כָּל-, חָק-עוֹלָם, מָר-דְּרוֹר, אֲכָל-מִמֶּנּוּ, יִמְשָׁל-בָּךְ, יִשְׁכָּן-שָׁם, לִמְסָר-מַעַל

2. אבל בהברה סגורה מוטעמת הקמץ גדול, כגון אלה (כאן הודגשו הקמצים הגדולים):

הָלְאָה, הַבָּיְתָה, לָיְלָה, אָרְצָה, יָהְצָה; בָּשָׂר, מִשְׁפָּט, אֲבוֹתָם

3. קמץ לפני חטף-קמץ הוא קמץ קטן, כגון אלה:

מָחֳרָת, צָהֳרַיִם, טָהֳרָה, אָהֳלוֹ, פָּעֳלוֹ, תָּאֳרוֹ, מָעֳמָד,יָעֳמַד, יָחֳרַם, וָחֳלָיִם (במסורת הספרדים הקמץ הזה הוא גדול).

4. הקמץ הראשון במילים קָדָשִׁים ושָׁרָשִׁים לנטיותיהן (כגון קָדָשָׁיו, שָׁרָשֶׁיהָ) הוא קמץ קטן (לספרדים הוא קמץ גדול*).

5. קמץ לפני שווא נע הוא גדול, שהרי הוא בהברה פתוחה (כאן הודגשו הקמצים הגדולים):

הָיְתָה, שָׁרְצוּ, נָפְלוּ, יָלְדָה, מָלְאָה, יָדְעוּ, חָרְבוּ, גַּעֲרָתְךָ אָסְנַת, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, בָּשְׂמַת, צָרְפַת, יָשְׁפֵה; בְּעָלְמָא, עָלְמֵי, עָלְמַיָּא (בקדיש).

שימו לב: לא תמיד קל להבחין בין שווא נע לנח.

* במילה "כל" בפסוקים מסוימים מנהג הספרדים הוא שהקמץ גדול ולא קטן. ראו כאן:

מה דעתך על אלה?

צָרִיךְ, נֵרְדְּ, שִׁלַּמְתְּ – מתי ולמה מוסיפים שווא בסוף המילה? מדריך: חולם חסר או חולם מלא? מדריך: מתי משמיטים אימות קריאה בטקסט מנוקד? לשכותינו – איך אומרים?