מצוי בא ממצא, נשוי מנשא, קרוא מקרא – מדוע הצורות אינן מצוא, נשוא וקרוא? הינה ההסבר.
@yiramne מצוי, נשוי, קרוי – למה לא מצוא, נשוא, קרוא אם יש קשר למצא, נישואים וקריאה? #לומדים_עם_טיקטוק #לומדיםעםטיקטוק #לשון #עברית #לשוןחכמים #לשוןחזל #בגותבלשון #נלא #גזרתנלא #גזרתנליה #נליה #נלי #נלה #גזרה #גזרות #חבוי #נשוי #סמוי #קרוי #מצוי #ks #קייאסהמותג #גולדסטאר #הוט
תמלול:
נשוי היא צורה מוזרה כי המילה נשוי באה מנשא, נישואים, כלומר האות האחרונה של השורש אל"ף. וכמו שאומרים קפוא – מ"קפא", או שנוא מ"שנא", או נשוא מ"נשא" במשמעות הנשוא במשפט, היינו צריכים להגיד נשוא גם מ"נשא". ולא נשוי.
לאן נעלמה האל"ף?
במילה נשוי יש תופעה מיוחדת שמשותפת לעוד כמה מילים שהאות האחרונה של השורש שלהן אל"ף, והיא נעלמת (למתקדמים: גזרת נל"א, בינוני פעול, מתנהגת כמו גזרת נלי"ה):
- קרוי – מלשון קרא
- סמוי – מלשון סומא, עיוור
- מצוי – מלשון מצא
- חבוי – מלשון מחבוא
הסיבה לצורות החריגות האלה היא היקש-השוואה לצורות שיש להן ה"א באות האחרונה של השורש. כמו שאומרים בנוי מ"בנה", שתוי מ"שתה" – אותו הדבר כאן. וכבר בלשון חכמים התחילו "להשמיט" את האל"ף, להגיד קס"ם ח"ן: קרוי, סמוי, מצוי, חבוי, נשוא – סתם – נשוי.
21/04/2024 at 3:15 am
אני מורה ללשון, והשנה בצוק העיתים מצאו אצלי בכיתה ראשי תבות אקטואליים יותר מקסם חן-
"חמאסניק".
ומה עם האותיות הנותרות? הרי פשוט:
האות א' הופכת ל-י' על דרך נל"ה
תודה על הנושאים המענינים שאתה מעלה!
21/04/2024 at 9:51 am
🙂
תודה על השיתוף