עם הלשון בחוץ – ניבים וצירופים המשמשים היום במשמעות הפוכה מהמקור

(לחצו להגדלה)

מגזין כסלו תשפ"ג, גיליון מספר 17

הטור בטקסט "חי" (בכחול – דברים שלא הובאו בטור עצמו):

עֲצַת אֲחִיתֹפֶל

היום כשאומרים עצת אחיתופל מתכוונים לעצה לא מוצלחת, עצה רעה. אבל במקור עצת אחיתופל היא עצה נהדרת, ובתנ"ך משווים אותה לדבר ה', לא פחות!

וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל [אִישׁ] בִּדְבַר הָאֱ-לֹהִים כֵּן כׇּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם (שמואל ב טז, כג).

איך התהפכה המשמעות?

אחיתופל היה היועץ של דוד המלך, ואחרי מרד אבשלום עבר אחיתופל צד והחל לייעץ לאבשלום. הוא יעץ לו כיצד להרוג את דוד, ועצתו הייתה טובה ואמיתית, אבל כיוון שהייתה עצה לרעת דוד המלך האהוב שלנו, נדבקה בה המשמעות של עצה רעה דווקא.

מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ

היום כשאומרים מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו המשמעות שלילית, ומתכוונים שהאנשים מבפנים, הקרובים, דווקא הם שגורמים לנזק הגדול, הם הגַיס החמישי.

אבל במקור המשמעות הפוכה: מדובר בנבואת נחמה של ישעיה (מט יז), ולפיה בני ישראל ישובו לארץ ישראל, אבל הגויים שהחריבו את הארץ יֵצאו ממנה. כלומר "מהרסייך ומחרביך ממך ייצאו" הכוונה שהאויבים שלך והמחריבים שלך הם שיעזבו אותך והם שילכו ממך. כלומר הפסוק אומר אמירה חיובית ולא שלילית.

איך התהפכה המשמעות? בגלל דרשה שמופיעה בחז"ל (מדרש תנחומא, תחילת פרשת פקודי): וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם מְכֻוֶּנֶת לְמַעְלָה כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה. מֵרֹב אַהֲבָתָהּ שֶׁל מַטָּה, עָשָׂה אַחֶרֶת לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ, חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד. וְעַל מֶה חָרְבָה? אֶלָּא כִּי מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ, עַל זֶה חָרְבָה.

הדרשה שמה דגש על המילה מִמֵּךְ: מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו. ממך = מתוכך יצאו הבנים שהביאו לחורבן.

מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי

היום כשאומרים מכל מלמדיי השכלתי מתכוונים שכל אדם, גם אם הוא חכם מאוד, יכול ללמוד מכל אחד, אפילו מאדם פשוט שבפשוטים.

אבל בהבנה פשוטה של המקור בתהלים (קיט, מט) הכוונה ככל הנראה הפוכה: המ"ם במִכָּל היא מ"ם היתרון (כמו בשיר השירים א, ב: כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן – יותר מיין). ולכן מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי הכוונה יותר מכל מלמדיי השכלתי – הדובר אומר שהוא הֶחכּים יותר מכל מלמדיו ומוריו.

איך התהפכה המשמעות? כנראה בגלל הדרשה במשנה בפרקי אבות (ד, א) שדרשה את המ"ם של מִכָּל כמ"ם השימוש רגילה: "בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם. שנאמר (תהלים קיט): 'מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי'".

מָנָה אַחַת אַפָּיִם

היום כשאומרים מנה אחת אפיים ההֶקשר שלילי: השיב למישהו בעוצמה כפולה על דבר רע שעשה. אבל במקור ההקשר חיובי.

בספר שמואל מספרים לנו על אלקנה שהיה נשוי לשתי נשים – פנינה וחנה. לפנינה היו ילדים ולחנה לא. אלקנה רצה לשמח את חנה העקרה, ולכן וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וה' סָגַר רַחְמָהּ (שמואל א א, ה). כלומר אלקנה נתן לחנה מנה נכבדת (אולי כפולה) כדי לעודד אותה.

איך קרה השינוי ממשהו חיובי לשלילי? כשאומרים לתת למישהו מנה אפיים – המשמעות פה ניטרלית. אבל כיוון שביידיש משתמשים ב"לתת מנה" במשמעות שלילית – מנה של גינוי או של הטחת דברים – כנראה השפיע השימוש הזה על המשמעות השלילית בעברית במנה אחת אפיים. ייתכן שגם תרמה את תרומתה הנטייה של רבים מאיתנו להשיב כגמולו של מי שעשה לנו רע, כך שמבחינתנו אנו עושים דבר טוב כדי ללמד אותו לקח שלהבא לא יעשה זאת.

אֵין בּוֹ מְתֹם

באחד מהשירים בסרט המצויר של דיסני 'אליס בארץ הפלאות' נאמר בגרסה העברית:

נצבע את הגן אדום
כל ורד יהיה אדום
בלי שום לבן, צהוב, כתום
אדום מבלי מתום
כל ורד יהיה אדום
כל ורד יהיה אדום

היום אין בו מתום (או כמו בשיר – מבלי מתום) משמש במשמעות של דבר מושלם, בלי פגמים. בשיר של דיסני כל ורד בגן יהיה צבוע כולו באדום בלי שום צבע אחר. אבל במקור אֵין בּוֹ מְתֹם משמש במשמעות הפוכה לחלוטין: דבר פגום לחלוטין.

כתוב על עם ישראל שהוא קיבל הרבה מכות: מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן (ישעיה א, ו), כלומר הגוף של עם ישראל מוכה וחבול כל כך עד שאין בו מתום, אין בו מקום תמים, שלם, בלי פגע.

איך התהפכה המשמעות? כנראה הסמיכות של מתום להרבה סוגים של כאב שמובאים בסמוך לו (פצע, חבורה, מכה ועוד) היא שגרמה למשמעות הכואבת שלהם להיצמד גם למילה התמימה מתום. וכך אין בו מתום קיבל את המשמעות של אין בו דבר פגום.

צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים

היום משתמשים בביטוי הזה לבני אדם שאינם בחיים עוד, אבל במקור השימוש הוא לאדם חי.

בסיפור נבל הכרמלי ודוד – גם הוא בספר שמואל – אביגיל מבקשת מדוד שיסלח לנבל בעלה, והיא אומרת לדוד: וַיָּקׇם אָדָם (=שאול) לִרְדׇפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים (שמואל א כה, כט).

כלומר אביגיל מברכת את דוד, אדם חי, שיישאר בחיים וששאול לא יצליח להרוג אותו.

המשמעות השתנתה כי חז"ל ראו בפסוק הזה סימן לעולם הבא, לחיים שלאחר המוות (שבת קנב ע"ב): "תניא ר' אליעזר אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים".

זו הסיבה שעל מצבות רבות חקוק תנצב"ה: תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים

היום המשמעות היא אין לי מושג, זו חידה ורק א-לוהים יכול לפתור אותה. אבל במקור המשמעות הפוכה – לא שאין פתרון אלא יש ויש פתרון!

לֵא-לֹהִים פִּתְרֹנִים מופיע בסיפור יוסף והאסירים שבספר בראשית. שני השרים המוטלים בבית הסוהר חלמו חלום ולא ידעו את פשרו, ויוסף אומר להם שיספרו לו את החלום והיא יפרש להם אותו כי לא-לוהים פתרונים: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵא-לֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי (מ, ח). כלומר יוסף מתכוון שא-לוהים יאמר לו את הפתרון והוא יספר להם מהו.

נראה שהסיבה לשינוי המשמעות מן המקור היא שיוסף נותן את המִזכֶּה (הקרדיט) לא-לוהים ולא לעצמו, ולכן הפסוק נתפס כדבר לא ידוע לבני אדם אלא רק לכוח עליון – רק הוא יודע, אבל אנחנו לא נוכל לדעת.

מה דעתך על אלה?

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו – ההפך מה שחשבתם! עצת אחיתופל היא עצה טובה! חלומות – יש בהם ממש או שווא ידברו? מחמאות, חמאה – יש קשר?