פיסוק לא נכון של הניב (קול קורא במדבר), שֵם מקום ששינה את משמעותו לחלוטין (תביא בחשבון), ציטוט פסוקים שאינם קיימים (איש באמונתו יחיה), והבנה מוטעית של המקור (חלומות שווא ידברו) – אוסף ניבים ופתגמים שמשמשים היום במשמעות שונה מהמקור.
(לחצו להגדלה)
מגזין טבת תשפ"ג, גיליון מספר 18
הטור בטקסט "חי" (בכחול – דברים שלא הובאו בטור עצמו):
פיסוק לא נכון
קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר
רוב העולם משתמש בביטוי הזה כך: קול קורא במדבר, ומשמעו שמישהו צועק ואין שומעים לו, כלומר קריאת שווא, כאילו האדם צועק במדבר ושם אין נפש חיה שתאזין לצעקה. ואולם בפסוק הפיסוק שונה.
קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵא-לֹהֵינוּ (ישעיהו מ, ג) – הפיסוק הנכון של הפסוק הוא זה:
קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' וכו'.
כלומר "במדבר פנו דרך ה'" הוא תוכן הקריאה של הקול. לפי זה בַּמִּדְבָּר אינו חלק מתיאור המקום של הקריאה (קול קרא במדבר) אלא הוא תיאור המקום של פַּנּוּ.
כך מוכח מטעמי המקרא וכך מוכח גם מהתקבולת (במדבר-בערבה).
איך קרה השינוי? כנראה משום שרבים אינם בקיאים בטעמי המקרא.
גולת הכותרת
היום רואים במילים האלה צירוף שמשמעו החלק המרכזי והחשוב ביותר. אבל במקור אין מדובר בסמיכות (הגולה של הכותרת) אלא בשתי מילים בצורת רבים: גולות (רבים של גולה) וכותרות (רבים של כותרת).
עַמֻּדִים שְׁנַיִם וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמֻּדִים שְׁתָּיִם וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים (מלכים א ז, מא) – יש פה שני דברים: גולות וכותרות, וחסרה וי"ו החיבור ביניהם – תופעה מוכּרת בתנ"ך.
לא ברור בדיוק מהן גולות (אולי אגן שטוח ועגול בראש הכותרת), אבל ברור שמדובר בשני דברים שונים, כמו שרואים בבירור גם מההשוואה למקבילה בדברי הימים (ב ד, יב), שם מופיעה וי"ו החיבור:
עַמּוּדִים שְׁנַיִם וְהַגֻּלּוֹת וְהַכֹּתָרוֹת עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים.
ההבנה המקובלת היום נשענת על הגרסה בספר מלכים ועל ְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת שנראית כמו צירוף סמיכות – הגולות של הכותרות. ובאמת יש מעטים המפרשים כך גם במלכים, ומסבירים שמדובר בחלק התחתון של הכותרת שהיה בצורת גולה או ספל.
שם מקום שהפך לשם רגיל
הגיעו לעמק השווה
היום משתמשים בביטוי במשמעות הגיעו לפשרה. שווה מלשון שוויון, תיקו, פשרה. אבל במקור הכוונה לשֵם מקום: וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ (בראשית יד, יז).
דרשת חז"ל, שמובאת גם ברש"י על הפסוק, השפיעה על ההבנה שהכוונה ללשון שוויון: "מדרש אגדה: עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם" (רש"י).
נלחם עד חורמה
היום המשמעות היא עד הסוף, עד השמדה. כלומר חורמה נתפס מלשון חרם. אבל גם פה במקור מדובר בשם מקום: וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה (במדבר יד, מה; ובדברים א, מד: עַד חָרְמָה).
עמק הבכא
היום זהו ביטוי למקום של צער או כינוי לגלות, אבל בפסוק מדובר בשֵם של עמק: עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה (תהלים פד, ז).
כנראה בכא שבפסוק הובן כבכי, וכן מופיע בפיוט ששרים בליל שבת "לכה דודי":
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה
קוּמִי צְאִי מִתּוךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא
וְהוּא יַחֲמול עָלַיִךְ חֶמְלָּהּ
סלע המחלוקת
המילה סֶלַע שבביטוי בשימושו היום אינה משמשת במובן סלע מוחשי אלא במובן ציורי – משהו קשה – כלומר נושא הריב או המחלוקת שקשה להזיזו ולפרקו. אבל במקור מדובר בשֵם מקום, והסלע בשם הוא סלע ממשי, הסלע שלידו נחלקו ונפרדו שאול ודוד: וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת (שמואל א כג, כח).
לבוא חשבון
היום כוונת הניב לבוא חשבון עם מישהו היא להתחשבן עם מישהו, להתנקם בו. אבל במקור חשבון הוא שם מקום: עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן (במדבר כא, כז). חשבון היא היא עיר סיחון.
איך נוצרה משמעות ימינו? חוקרת הלשון תמר קציר משערת שזה קרה בשל זהות המילה חשבון העיר עם המילה חֶשְׁבּוֹן המוכּרת מספר קהלת, שם הכוונה למחשבת הדעת.
ציטוט מוטעה
איש באמונתו יחיה
רבים נוהגים לומר "איש באמונתו יחיה" כשהכוונה שכל אדם יחיה כרצונו, ואין להתערב בחייו הפרטיים של האחר. אבל אין פסוק כזה.
הפסוק בתנ"ך הוא: וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה – כלומר הצדיק יחיה בזכות האמונה שלו בא-לוהים.
ייתכן שהשינוי קרה בשל עיוות מכוון של מי שמתנגד ל"כפייה דתית" ורוצה להוכיח שגם בתנ"ך עצמו יש התנגדות כזו.
כל כבודה בת מלך פנימה
רבים אוהבים לצטט את "הפסוק" "כל כבוֹדה בת מלך פנימה" במשמעות שֶבּת מלך, כינוי לאישה, הכבוד שלה הוא להיות צנועה, לא להחצין את עצמה ואת הגוף שלה בחוץ.
בפועל הפסוק קצת שונה: כׇּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ (תהילים מה, יד), כְּבוּדָּה – כנראה הכוונה לרכוש שלה, לחפצים שלה, ואין פה כל עניין של צניעות או של יופי פנימי, ובוודאי ברובד הפשט אין פה אמירה כללית שעל נשים להיות צנועות בביתן.
איך קרה השינוי? בגלל דרשה של חז"ל. חז"ל דרשו את הפסוק כראיה לצניעות האישה, ובדרשה קראו את כבוּדה – כבוֹדה, כלומר הכבוד של האישה, והכבוד שלה הוא להיות בבית, בצניעות.
כך במדרש רבה, במדבר א: כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ, זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כח, יג): וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב. מִיכָּן אָמְרוּ אִשָּׁה שֶׁהִיא מַצְנַעַת עַצְמָהּ אֲפִלּוּ הִיא יִשְׂרְאֵלִית רְאוּיָה הִיא שֶׁתִּנָּשֵׂא לְכֹהֵן וְתַעֲמִיד כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים.
הבנה מוטעית בפשט הכתוב
חלומות שווא ידברו
היום כשאומרים "חלומות – שווא ידברו", מתכוונים לומר שאין מה להתרגש ממה שקרה בחלום כי אלה סתם דברי שווא. אבל במקור הכוונה שונה.
הנביא זכריה אומר (י, ב): כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן וכו'.
כלומר אל תאמינו לשרלטנים: לא לאנשים שמשתמשים בתרפים שמנבאים דברי שקר, ולא לקוסמים שחוזים דברי שקר, ולא לחלומות סרק שאין בהם אלא הבל.
עולה מן הדברים שאין בפסוק אמירה על חלומות בכלל, אלא אמירה על שקרנים שמשתמשים בחלומותיהם כבדברי נבואה. איך קרה השינוי? בגלל דרשות שמופיעות בחז"ל בנושא חלומות – אם יש בהם ממש או לא, כגון זה: שְׁמוּאֵל כִּי הֲוָה חָזֵי חֶלְמָא בִּישָׁא (כשהיה חולם חלום רע) אָמַר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרו. כִּי הֲוָה חָזֵי חֶלְמָא טָבָא (כשהיה חולם חלום טוב) אָמַר וְכִי הַחֲלוֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ? (בבלי, ברכות נה ע"ב).
רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
02/04/2023 at 3:10 am
מרחיב דעת, תודה!
02/04/2023 at 10:16 am
חן-חן