עיצורים משותפים

(לחצו להגדלה)

מגזין תמוז תשפ"ג, גיליון מספר 24

הטור בטקסט "חי":

כל דובר עברית מכיר שרוב השורשים בעברית מורכבים משלושה עיצורים: א-כ-ל, ש-מ-ר, ר-צ-ה, י-ד-ע וכדומה.

בעבר טענו שהשורש התלת-עיצורי הורחב משורשים דו-עיצוריים או אפילו משורשים חד-עיצוריים, ואחת הראיות היא שלפעמים לשני עיצורי שורש מסוים יש משמעות כלשהי, והעיצור השלישי מגוון את המשמעות ומייחד אותה.

פה אביא כמה דוגמות מעניינות כאלה (הן אינן רבות, ורובן המוחלט קשור לקריעה ולחיתוך בכל מיני הֶגוונים), אבל אציין שבמחקר הלשון היום מקובלת ההנחה שבעבר היו שורשים דו-עיצוריים לצד שורשים תלת-עיצוריים.

פ-צ – פתיחה וביקוע

• פ-צ-ה – לפתוח, כמו לפצות את הפה
• פ-צ-ח – לפתוח את הפה בעיקר כדי לשיר (פצח בשיר), וגם לשבור כמו לפצח גרעינים, וגם פצחן– האקר, מי שמפצח קודים
• פ-צ-ל – לפצל = לקלף, לבקע, ולכן דרך מפוצלת– דרך חתוכה
• פ-צ-מ – מופיע פעם אחת בתנ"ך: הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ, רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה (תהלים ס, ד), ומשמעו לשבור, לבקע
• פ-צ-ע – לגרום לקריעת העור ולבקיעתו, ומכאן הפציע, כמו השמש הפציעה – קרני השמש "בקעו" את השמיים והגיעו אל הארץ
• פ-צ-צ –לפוצץ = לשבור, לנפץ, ובהרחבת השורש: פ-צ-פ-צ – במשמעות לנפץ ולשבור (פצפץ לו את הראש), פצפוצי אורז – משמעים רעש של ניפוץ.

ט-מ – סתימה ואטימה

• ט-מ-ה – מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם (איוב יח, ג), ולפי אחד ההסברים נִטְמִינוּ = להיות מטומטם וסתום כמו בהמה
• ט-מ-מ – היתה לו גומה וטְמָמָהּ (בבלי, שבת עג ע"ב) – טְמָמָהּ = וסגרה. ובהרחבת השורש בלשון חז"ל: ט-מ-ט-מ – טומטום הוא מי שאיבריו סתומים, כלומר לא יודעים אם הוא זכר או נקבה, ובלשון ימינו מטומטם– מי שמחשבתו סתומה
• א-ט-מ – אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל (משלי כא, יג) – סותם את אוזניו. כדאי לציין שפֹּה העיצור הראשון הוא שמגוון את המשמעות.

ג-ז – חיתוך וקריעה

• ג-ז-ז – לחתוך, כמו לגזוז ציפורניים; ומכאן גם גיזה– צמר שנגזז
• ג-ז-מ – לכרות ולקצץ ענפים, גֶזֶם הוא ענפים כרותים מהעץ
• ג-ז-ע – גֶזַע הוא חלק מהעץ
• ג-ז-ר – גם לחתוך, לגזור במספריים, וגם גזר דין– חיתוך הדין במשמעות פסק דין, ומכאן גם גְזֵרה (גזרות כלכליות), גִזרה – מבנה הגוף, החיתוך של האיברים, ובהרחבה שטח מסוים; ובעולם הלשון קבוצת שורשים שיש להם תבנית משותפת (כמו גזרת ע"ע).

פ-ר – ניתוץ ופירוק השלם

• פ-ר-ד – קשור להיפרדות, פרדה
• פ-ר-ה – מלשון פִּריה וְרִביה: מהיחיד נולדים רבים
• פ-ר-ז – עיר פרוזה היא עיר פרוצה, "שבורה", בלי חומה, וגם: להפריז = לשבור, לעבור את הגבול
• פ-ר-ט – כשפורטים כסף מטבע אחד הופך לכמה, וכן פְּרט– ההפך מִכְּלל, אדם פרטי הוא יחידה אחת מתוך הכלל, וכאשר מפריטים את החֶברה היא עוברת מבעלות ציבורית או ממשלתית לבעלות פרטית
• פ-ר-כ – דבר פריך הוא דבר שמתפורר בקלות, וגם כשמפריכים את דבריו של מישהו "שוברים" אותם
• פ-ר-מ – כשפורמים בגד קורעים אותו
• פ-ר-ס – כמו לפרוס לחם = לבצוע ולחתוך אותו
• פ-ר-ע – כמו פריעת שיער = סתירה ו"הריסה" של השיער האסוף או המסודר
• פ-ר-צ – לפרוץ גבול = לשבור את המסגרת
• פ-ר-ק – השלם נפרד לחלקים
• פ-ר-ר – השלם הופך לפירורים, וגם במשמעות של להפר נדר
• פ-ר-שׁ – כשפורשים ממשהו או מפרישים משהו גורעים מהשלם.

ק-ט – ניתוק ותלישה

• ק-ט-ל – לקטול = להרוג מישהו ולנתק אותו מן החיים
• ק-ט-מ – לקטום = לקצץ קצה של משהו
• ק-ט-ע –קֶֶטע הוא חלק ממשהו, וקיטע הוא אדם שאין לו רגל או יד
• ק-ט-פ – לקטוף פרח = לנתק ולתלוש אותו.

ק-צ – חיתוך וקריעה

• ק-צ-ב – לקצוב = לגזור ולחתוך, ומכאן הקַצב בחנות; קִצבה, דבר קצוב – לקבוע מידה למשהו, קֶצב – כל אחד מהחלקים הקטנים שהשיר מתחלק בהם
• ק-צ-ה – קצה הוא חלק האחרון, הסוף; להקצות (כמו להקצות מקום) – להפריש או להבדיל חלק מהשלם; מוקצה בשבת – דבר מופרש ומובדל
• ק-צ-ע – לגרד ולקלף, ומכאן מַקצועה– כלי נגרות להחלקת עצים; וגם מקצוע – במקור פינה, זווית, ובהרחבה נושא אחד מדָבר כולל כמו מקצוע הלשון
• ק-צ-צ – לקצץ = לחתוך, כמו סלט קצוץ; וגם קיצון, דבר קיצוני הוא דבר שבקצה; וגם קֵץ – סוף
• ק-צ-ר – לכרות, כמו לקצור שיבולים, וגם קָצָר– חלק ממשהו ארוך.

מה דעתך על אלה?

עם הלשון בחוץ – האם "ככה" היא משלב נמוך? עם הלשון בחוץ – מה הבעיה ב"אני שם בשבילו"? מילים מימי אנו באנו עם הלשון בחוץ – שתי פעמים או פעמיים?