גזרו ושמרו: טיפים לכותבים המתחילים (ב)

(לחצו להגדלה)

מגזין אלול תשפ"ג, גיליון מספר 26

• לחלק א – לחצו כאן
• לחלק ג – לחצו כאן

הטור בטקסט "חי":

הינו / הוא

סדר המילים במשפט

1. נושא ונשוא

הכלל הראשי הוא שאם המשפט מתחיל שלא בנושא או בנשוא – יבוא הפועל לפני השם, למעט בזמן הווה ולמעט בכינוי גוף (הוא, היא וכדומה).

הדוגמות יסייעו להבנה:

• בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

המשפט פותח במילה בראשית ולא בנושא (אלהים) ולא בנשוא (ברא), ולכן סדר המילים הוא "בראשית ברא אלהים" ולא "בראשית אלהים ברא".

• אתמול הודיע השר על הקיצוץ בתקציב.

המשפט פותח באתמול ולא בנושא (השר) ולא בנשוא (הודיע), ולכן סדר המילים: "אתמול הודיע השר" ולא "אתמול השר הודיע".

אבל בכינוי גוף – סדר המילים רגיל:

• אתמול הוא הודיע על הקיצוץ בתקציב.

וגם בזמן הווה סדר המילים רגיל:

• עכשיו השר מודיע על הקיצוץ בתקציב.

יש חריגות מהכלל הזה, בעיקר אם רוצים להדגיש משהו. למשל:

• אתמול איציק רקד טנגו – דווקא איציק ולא אריה.

2. הרי, כבר, עדיין

המילים הרי, אומנם, ובכן, אם כן מקומן בראש המשפט.

כמו: הרי את מקודשת לי.

כך גם: הרי אתה יודע (ולא: אתה יודע הרי).

אומנם תכננתי להגיע בזמן, אבל היה פקק.

ולא: תכננתי להגיע בזמן אומנם, אבל היה פקק.

המילים כבר ועדיין מקומן לפני הדבר שאליו הן משתייכות.

• הנשיא כבר הגיע לנמל התעופה
• הנשיא הגיע לנמל התעופה כבר בחמש בבוקר
• עדיין לא שקעה השמש
• השמש עדיין לא שקעה

העיקר שלא לשבץ את כבר ואת עדיין בסוף המשפט. כלומר לא כך:

• היא רווקה עדיין?
• תפסו את הגנב כבר?

3. מאוד, יותר, כל כך

מאוד, יותר, כל כך יבואו אחרי הדבר שהם מתארים:

• טוב יותר, מהר יותר, חזק יותר, יפה יותר
• טוב מאוד, חשוב מאוד, חכם מאוד, יפה מאוד
• חשוב כל כך, חכם כל כך, מוצלח כל כך, יפה כל כך

אבל כשרוצים להדגיש את מה שמתארים אפשר לשנות את הסדר:

הוא מאווווד יפה, הוא כ-ל כ-ך יפה.

איזו צורה גבוהה יותר: היה ו-  / אם

חושבים שהיה ו-*, ככל ו-, ככל ש-**, במידה ו-, במידה ש-*** הן צורות גבוהות לציון תנאי.

בפועל ההמלצה היא שכשרוצים לציין תנאי בעברית, נכון שלא להשתמש בהן אלא להשתמש במילה אחת קטנטנה: אם.

*היה ו – הכלאה של צירוף התנאי המקראי והיה אם (או: והיה כי) והצירוף הואיל ו־ מלשון חכמים.

**ככל ש- – הצורה טובה במשמעות מידה: ככל שתשקיע – תצליח, אבל שלא במשמעות אם (ככל שיהיה לי זמן אבוא אליך היום בחמש).

***במידה ש- – נכון להשתמש רק כשמדובר במידה ממש, כמו באִמרה מהמשנה: "במידה שאדם מודד, בה מודדין לו".

למי מתאימים את האוגד?

לא אחת מתלבטים למי מומלץ להתאים את האוגד – המילה שמקשרת בין הנושא לנשוא. למשל:

• המעשה ששמענו עליו הוא/היא עובדה מצערת.

מצד אחד המין הדקדוקי של המילה מעשה הוא זכר, ולכן הוא. מצד שני המין הדקדוקי של המילה עובדה הוא נקבה, ולכן היא.

הכלל הוא שאת המילה שמקשרת בין הנושא לנשוא מתאימים לנושא.

• המעשה (=הנושא) ששמענו עליו הוא עובדה (=נשוא) מצערת.

שי"ן / וי"ו

היות ש- או היות ו-? מאחר ש- או מאחר ו-?

בכל פעם שאתם מתלבטים אם להוסיף שי"ן או וי"ו לאחר מילת סיבה תוסיפו שי"ן: מאחר ש- היות ש- מכיוון ש- ייתכן ש- אפשר ש-.

רק במקרה אחד מוסיפים וי"ו: הואיל ו-.

ואם לא תזכרו את הכלל הזה, יש שפע חלופות פשוטות במקום הצורות שהזכרתי: כי, מפני ש-, משום ש-.

בלי שי"ן ומ"ם

קבלו שתי מילים בלי שי"ן אחריהן:

• בעוד– ולא: בעוד ש-
• מאז– ולא: מאז ש-

וקבלו מילה אחת בלי מ"ם לפניה:

• זה– ולא מזה

למשל: הוא חולה זה חמש שנים, ולא: מזה חמש שנים.

הכלאות בעולם הלשון

כמה דוגמות להכלאות בין שתי צורות כשרות, והערבוב בהן יוצר בריאה חדשה שאינה מומלצת.

יש: ודאי ש- ויש בוודאי. לא ההכלאה: בוודאי ש-.

יש נראה ש- ויש כנראה. לא ההכלאה: כנראה ש-.

יש שוב ויש עוד פעם. לא ההכלאה: שוב פעם.

יש פעמים מספר ויש כמה פעמים. לא: מספר פעמים.

מה דעתך על אלה?

גזרו ושמרו: טיפים לכותבים המתחילים (ג) בעוד ש, מאז ש, מזה – גלו מה הניסוח המועדף פה גזרו ושמרו: טיפים לכותבים המתחילים (א) כנראה ש־, בוודאי ש־, שוב פעם – על הכלאות בעולם הלשון