באוניה, כמובן. כי איך חשבתם שאדמירל יגיע למחוז חפצו? במונית? האדמירל שלנו, ומיצר גיברלטר (הנמצא בקצה המערבי ביותר של הים התיכון, משקיף על לשון הים הצרה שבין אירופה לאפריקה) קשורים בקשר לשוני: שתיהן מילים שמקורן ערבי, והתאזרחו בשיבוש קל בלשונות אירופה.
אדמירל, המקביל בחיל-הים לגנרל בצבא היבשה, הוא הצורה האירופית של אמיר אלמאר (אמיר, או נסיך, הים), ויש גרסה לפיה זהו אמיר אלבחר (נסיך הים). השם גיברלטר הוא הגלגול האירופי של ג'בל א-טריק, כלומר הגבעה או ההר של טריק, על שמו של טריק אבן-זיאד, מפקד הצבא המוסלמי אשר כבש את המקום בשנת 711 והקים בה מצודה.
בכלל, מילים לועזיות המתחילות ב"אל" (הא הידיעה בערבית) "חשודות" במקור ערבי.
כך למשל אלגברה היא הצורה הלטינית-אירופית של המילה הערבית אל-ג'אבר, שפירושו איחוד או חיבור. זהו חלק משמו של ספר שכתב מתמתיקאי פרסי בן המאה ה-9, שחי בבגדד, הספר הראשון שעסק בפתרון משוואות ריבועיות ע"י חיבור והשוואה. שמו של המתמתיקאי מעניין אף הוא. הוא נקרא אבו ג'אפר מוחמד אבן מוסא אל-חוואריזמי, כלומר בן אזור חוארזם (היום באוזבקיסטן). שמו התגלגל בטעות ללטינית: השם הלטיני לספרו הואAlgoritmi de numeros Indorum כלומר,
"אל-חוואריזמי על הספָרות של ההודים" אבל הוא נתפס בטעות כריבוי של המילה "אלגוריתם", מילה שלא היתה קיימת, ומן הריבוי נגזר היחיד: לשפה הצרפתית היא הגיעה כ-algorisme מילה שמציינת את הספָרות הערביות (אלה שאנחנו משתמשים בהן היום, והחליפו את הספָרות הלטיניות), בספרדית guarismo ובפורטוגזית algorismo פירושם ספרָה – ומכאן התגלגל המונח ל"אלגוריתם" שהיא מילה המשמשת היום את אנשי המחשבים לתאר סדרה של כללים או תהליכים.
ספרד, שהייתה המישלט המוסלמי האחרון באירופה (ממנה סולקו, אגב, יחד עם היהודים שגורשו ממנה ב-1492 – אותה שנה שבה נתגלתה אמריקה) שימרה הרבה מן הלשון והתרבות המוסלמית. החל במילים – למשל algodón בספרדית הוא צמר-גפן, והוא בעצם צירוף של al + cotton (עם קרבה לשונית לכותנה שלנו) – וכלה בשמות מקומות: הנהר שליד סביליה בדרום ספרד נקרא Guadelkivir שזהו בעצם ואדי אל-כביר, כלומר הנהר הגדול, והעיר גואדלחארה (בספרד וגם במקסיקו) הריהי בעצם הנהר (הוואדי) של האבנים.
במה נקנח? בקפה – ששאב את שמו מן הקהווה הערבית, או אולי במוקה – שהיא שיבוש שמו של נמל מוחא בתימן, שממנו היו מייצאים את הקפה. אז אולי נקנח בסירופ? הסירופ, נוזל מתוק, גם הוא בא מן הערבית: שרב בערבית פירושו לשתות. ככל הנראה (אין הסכמה בין החוקרים) השורש הערבי שרב הוא גם המקור לשמות המשקה והגלידה המוכרים לנו כסורבה ושרבט, ואולי גם המרק הידוע צ'ורבה שקיים בשם הזה גם בצפון אפריקה, בטורקיה ובמזרח אירופה בכלל. מי שגדל על "הגשש החיוור" מכיר בעל פה את השורה של פולי: "שר האוצר נכנס למסעדה רומנית, אוכל צ'ורבה".
כתיבת תגובה