מפתה לחשוב שסֵפֶר קשור – מילולית – לסִפְרָה, ולא היא!
סִפרה היא מילה חדשה יחסית בעברית שהחלה את גלגוליה בשורש ערבי, אבל למרות סמיכות המרחק שלנו עם דוברי הערבית, כדי להגיע לעברית היא עשתה קודם לכן סיבוב באירופה.
sifr בערבית משמעו אפס, ועוד לפני כן שימשה המילה במשמעות של כלום, ריק. אבל הערבים, שאת הסְפָרוֹת המקובלות עלינו היום אנחנו מכירים כ"ספרות ערביות", קיבלו כנראה את רעיון האפס ממלומדים הודיים. מקורות ערביים מוקדמים אכן מכנים את הספרות כ"סימנים מהודו" – והערבים הם שהנחילו אותם לאירופה. ומה עם היוונים והרומים, שהרבה מן החוכמות הקדומות מיוחסות להם? מסתבר שבשיטת הספירה שלהם – זו שאנחנו מכירים כספרות רומיות – אין בכלל אפס! 10 נכתב בספרות רומיות X ואילו 100 נכתב C וכדומה. יש מי שאומר, שצריך להעריך עוד יותר את המלומדים בני התרבויות האלה, אם הגיעו להישגים ניכרים – בלי האפס. דיון קצר ומאיר-עיניים בנושא מקומו של האפס אפשר למצוא כאן.
ה-sifr הערבי נדד לאירופה, והפך שם ל-cifra באיטלקית, chiffre בצרפתית, Ziffer בגרמנית, כאשר כל המילים האלה מציינות ספרה בכלל ולאו דווקא אפס. כנראה, גם המילה zero באה משורש זה.
והעברית שלנו, לא מעט מילים בה הן מפרי עטם של מחדשי הלשון, ולעיתים קרובות – בעיקר בראשית התנועה לחידוש השפה, כאשר רצו עוד לשמר את הצליל הזר – נסמכו על המילה האירופית, וכך הומצאה המילה ספרה (באותו הגיון תרגמו בתחילה את הטלגרף לדילוג-רב, והפרוטוקול היה לפרטי-כל). צורה זו של "העתקת" מילה נקראת תִּצְלוּל.
בלשונות אירופה, המונח לא תחם את עצמו למשמעות זו: to cipher פירושו לקודד, לכתוב בצופן, שכן הצפנים הראשונים היו כאלה שהחליפו בהם את האותיות בספרות. קבצי מחשב מקודדים נקראים ciphered.
כתיבת תגובה