לא במקרה נוצרו המאורות ביום הראשון לבריאת העולם: האור מסמֵל את המעבר מתוהו ובוהו לעולם מסודר, וכפי שנראה האור וצירופי המילים הכוללים אותו חורגים מזמן ממובנו הפיזיקלי הצר.
נתחיל דווקא משיבוש המונח: בלטינית השורש lux מסמן את האור וממנו נגזר Lucifer שהוא כינוי לשטן. ואיך מתחבר השטן דווקא לאור? המקור בתרגום לא נכון: השיבוש נפל כאשר תרגמו ליוונית ואחר כך ללטינית את "הֵילֵל בן שחר" מספר ישעיהו (הפסוק המלא "איך נפלת משמיים, הֵילֵל בן-שחר"). במקור, הפסוק התייחס כנראה לכוכב נוגה, הכוכב הזוהר ביותר. אבל, מכיוון שהוא נופל משמיים, קישרו אותו למסורות המדברות על השטן הנופל מהשמיים, וכך הפך לוציפֶר – המאיר – לשטן, ומאז לוציפר משמש ככינוי לדמות שלילית.
אגב, המילה במקור הלטיני lux שימשה כדי לציין סוג של פנס שהיה פעם רווח מאוד (פנס לוקס), ואותה מילה משמשת עד היום כדי לציין יחידת-מידה של עוצמת תאורה. אותו מקור, המציין אור, נמצא גם בשמות לועזיים – למשל שמו של Luciano Pavarotti, שאילו היה חי בינינו היה בוודאי נקרא יאיר או מאיר.
ואילו אצלנו, בעברית, לאור יש משמעויות הרבה יותר חיוביות – עובדה, שהרבה מאוד שמות פרטיים – ממאיר ועד ליאורה, וכל האחרים – כוללים את המילה אור.
כאמור, האור בעברית חורג מזמן מן האור. הוא משמש בביטויים רבים: למשל מאיר פנים כדי לתאר מישהו חיובי, שמח. אורו עיניו במשמעות של שמח. בני אור (הנלחמים בבני חושך) הם כמובן הטובים, החיוביים. אור אדום (בעקבות הרמזור, כמובן. וגם רמזור הוא צירוף של רמז+אור, כמו שזרקור הוא זרק+אור) הוא סימן לעצירה, להפסקה. אור בקצה המנהרה הוא סימן לתקווה, ועוד ועוד.
אבל, השורש קיים לא רק בצירוף אור למילה אחרת, אלא גם כחלק ממילה. מצוות שמקורן בתורה נקראות מצוות מדאורייתא (כי אורייתא היא התורה) להבדיל ממצוות דרבנן שנקבעו על ידי חכמים אך אינן מופיעות בתורה. ובעקבות זה, גם קיים הביטוי תורה אורה. וגם: אדם משכיל נקרא בר אוריין (ביטוי בארמית שמשמעותו המילולית: בן תורה), והיום מדברים על אוריינות התלמידים בבתי הספר היסודיים.
ונסיים בתקווה, שהארנו את עיניכם.
כתיבת תגובה