הלילה נישן שעה פחות, בגלל המעבר לשעון קיץ. אבל לכל לילה קודם ערב, שהוא במובנים רבים תחילתו של היום הבא, עַרְבו של יום חדש.

ערב, מפני שהשמש שוקעת – או לפחות כך זה נראה לנו – במערב, הצד המנוגד למזרח, שבו היא זורחת.

הקשר הזה, בין כיוון המערב לערב מצוי גם בלשונות אחרות: west המוכר לנו כמערב, שואב את מקורותיו הלשוניים מ-hesperos היווני ו-vesper הלטיני, ולשניהם הוראה כפולה: ערב – ומערב. אותה vesper לטינית, הערב או כוכב-הערב – התגלגלה גם לשמה של התפילה הנאמרת בערב בכנסיה הקתולית וכנסיות אחרות – והיא בדיוק המקבילה של תפילת ערבית (או תפילת מעריב) שלנו, היהודים.

ועוד דמיון, שנובע כמובן מכך שהדת הנוצרית ינקה רבים ממנהגיה מן היהודים: אצלנו, כל חג מתחיל בעצם ביום שלפניו: ערב שבת הוא כל יום ו', והיום שבערבו נערך ליל הסדר הוא ערב חג. גם לנוצרים יש ערב חג המולד, שבו נערכת התפילה החגיגית, ביום שלפי החג עצמו. וגם החג המודרני halloween שנחגג ב-31 באוקטובר (ומזכיר במשהו את פורים, בגלל התחפושות), הוא הקיצור הסקוטי של השם   All-hallow-even כלומר ליל כל הקדושים, וזהו חג חילוני שבו "נפרדים" מן המכשפות של השנה שהסתיימה לפי הלוח הקֶלְטִי, ולכן השם הוא סקוטי במקורו.

ה-even בשם החג הוא כמובן אחיו-תאומו של evening, ערב, ושל eve (כמו ב- New Year's Eve  – ערב ראש השנה).

גם באזורנו יש מזרחיים ומערביים: על המזרחיים כבר כתבנו בהזדמנות קודמת, והמערביים הלא הם יוצאי מדינות המאגרב (המערב, בערבית) בעיקר אנשי צפון אפריקה, המדברים ערבית מוגרבית (השונה לא במעט מזו של המזרחיים), וגם תרמו לנו את קולנוע "מוגרבי" ז"ל בתל אביב, שהקים איש העסקים יעקב מוגרבי בחיבור הרחובות אלנבי-בן-יהודה ופינסקר (היום יש שם, כצפוי, חניון). אבן פינה "מערבית" אחרת בתרבות העברית היא העיתון "מעריב" שנולד בפברואר 1948 כשבן-לילה נטשו עורכו הראשון דר' עזריאל קרליבך וחבריו את "ידיעות אחרונות" והקימו את "ידיעות מעריב". העיתונים אכן יצאו בשעה מאוחרת, שלא כמו היום, ונקראו "עיתוני ערב". בית המשפט קבע כי כדי למנוע הטעייה, העיתון החדש יחויב לכתוב בכותרתו את המילה מעריב באותיות גדולות מאלה שבהן כתוב ידיעות, וכעבור זמן הושמטה המילה ידיעות – ונשאר מעריב.