הקונצרט, שבו מושמעות יצירות מוזיקליות, הוא כמעט שם נרדף להרמוניה, לתיאום בין הנגנים השונים. אבל מבחינה עניינית, השורש concert ביטא במקורו (וגם בתחום המוזיקלי) בדיוק את ההיפך. con + certare הוא צירוף של מילים בלטינית, שמשמעו להתמודד עם, להתחרות. ואכן, בתחילה ראו את הסולן כמתמודד עם התזמורת, ורק עם הזמן, גם במוזיקה וגם במשמעות – וכך גם הפועל to concert המשמש היום באנגלית – המשמעות היא שילוב, תיאום, שיתוף פעולה.
ה-certare במשמעות של משהו החלטי, פסקני, מביע עמדה מול מישהו, נשמרה היטב במילה המוכרת לנו certain במשמעות של ברור, ודאי, וגם בסרטיפיקט, שהוא מסמך אישור. החוק הרומי, שהכיר בכך שהאמהות ברורה הרבה יותר מהאבהות (וגם אצלנו, היהודים, מסיבה זו דת היילוד היא תמיד כדתה של אימו) קבעו כלל ברור: pater incertus, mater certa – כלומר, האב אינו ברור, ודאי, ואילו האם ודאית.
הקונצרט שלנו התגלגל גם לקונצרטינה, שהיא מפוחית-יד, כלי הדומה מאוד לאקורדיון. מפני שהוא נפתח ממצבו המכווץ למצב פתוח (כמו אקורדיון) – השם הושאל כנראה, בשפה הצבאית, לסליל של תיל דוקרני, המגיע מגולגל ומכווץ, ולקראת השימוש כגדר פותחים אותו.
ולאיפה עוד התגלגל הקונצרט? למוזיקת פופ. מ- popular concert – אירוע שבו הושמעה מוזיקה פופולרית – התקצרו הדברים ונשאר רק הפופ, והפך מתואר לשם עצם.
ומיהו כוכב הקונצרט? הפסנתר. שם זה (לכלי שונה לחלוטין) מופיע כבר בספר דניאל בתנ"ך – ואילו הפסנתר היום נקרא בשפות זרות piano. ומדוע? הכלי המקורי היה צ'מבלו (כלי פריטה שולחני) שהוסיפו לו את היכולת להחליש ולהגביר את הצלילים, ולכן קראו לו באיטלקית (שם הומצא במאה ה-17) gravicembalo col piano e forte – כלומר, צ'מבלו עם piano (צלילים חלשים, עדינים) ו-forte – צלילים חזקים. האיטלקים ממשיכים גם היום לקרוא לכלי הזה pianoforte, אצל הרוסים הוא התהפך לfortepiano- ובאנגלית פשוט piano.
כתיבת תגובה