השבָּת, כמה טוב, מגיעה בסוף כל שבוע, ולפי ספר בראשית כך היה כבר בבריאת העולם:
"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת".
כילה הקב"ה לברוא את העולם – ושָבַת מכל מלאכה, והיום השביעי בשבוע נקרא שַׁבָּת על שם אותה שבִיתה. ומאז, המילה שבת משמשת אותנו במובנים שונים: כמובן, במשמעות המקורית של יום השבת – אבל גם שביתה ממלאכה, וגם שבתון (כמו ביום הבחירות, שבו מוכרז פטור מעבודה), וכן המונח שבת שבתון שהוצמד בין השאר ליום כיפור כדי להדגיש את החובה לחדול ממלאכה.
חלק מעמי העולם העדיפו לקרוא לשבָּת על שם סַטוּרן שהוא אל הזמן במיתולוגיה הרומית, מקבילו של האל כרונוס במיתולוגיה היוונית. ומכאן – Saturday. ההקשר הזה מעניין, כי כוכב הלכת שבתאי נקרא גם הוא סַטוּרן. קיימת מחלוקת לגבי הצורה הנכונה של השם הפרטי הנדיר למדי: האם הוא שבתַי או שבתאי. הגרסה המקורית, כנראה כדי לציין את היום שבו נולד מי שנקרא כך, היתה שבתי. וזה, כדי להבחין אותו מן האליל שבתאי המזוהה עם האל סטורן. ובתלמוד אף נכתב כך בעניין זה: "שבתאי הוא רוח רעה", ושבתאי הוא אכן שמו של אחד משבעת המזלות, לצד נוגה, צדק ואחרים.
השבת הכניסה ללשון העברית כמה וכמה ביטויים – החל מ"עושה שבת לעצמו" – וכלה בביטוי שכל מ"כ של טירונים חוזר עליו כמו מנטרה: "לכל שבת יש מוצאי שבת!"
מעניין, שגם בלשונות זרות שמרו על משמעות השביתה: שנת שבתון (כמו למשל זו של מרצים באוניברסיטה) נקראת באנגלית Sabbatical Year. ועוד קשר מעניין לשבת: הנהר האגדי, שלפי האגדות שוצף כל השבוע ונח בשבת – נקרא סמבטיון, ויוסף בן מתתיהו כתב: היו קורין אותו על שם שבת – "שבטיון".
על הסמבטיון אמרו שבני עשרת השבטים האבודים שוכנים מעבר לו ואין אפשרות להגיע אליהם – וזה ההקשר העקיף שלנו לסובוטניקים (וראוי לפי העניין לכתוב שובותניקים) שהם נוצרים שגרו ברוסיה, התגיירו והחלו לשמור שבת, ומכאן שמם. חלקם אף עלו לארץ ישראל, ובין צאצאיהם המפורסמים ביותר: המשורר אלכסנדר פן – והרמטכ"ל איש-האדמה רפאל איתן (רפול) שסבו עלה לארץ כסובוטניק.
כתיבת תגובה