כולנו (או לפחות כך אנחנו מקווים) משלמים ארנונה לעירייה. במה זכתה אותה גברת ארנונה שימציאו מס על שמה?
שום גברת אין כאן. ארנונה היא מילה שנגזרת מן המילה הלטינית annus (שנה) שאותה אנחנו מכירים גם מהמילה annual (שנתי) וגם מן צירוף AD (שנת האדון -anno domini ) המסמן את השנים שאחרי ישו לפי הספירה הנוצרית.
ואיך הגיעו למס? כדי לממן את כיבושיהם האימפריאליים, הרומאים הטילו מס על האוכלוסייה הכבושה – בדרך כלל, מס ששולם בתבואה – וקראו לו annona militaris כלומר מס שנתי צבאי. המילה הזו התגלגלה לארמית ולעברית, והתלמוד יודע לספר על "בהמת ארנונא" ופירוש רש"י הוא "ארנונא המלך נוטל עישור (מעשר) מן הבהמה ומן התבואה". המלך, כמובן, אינו נוטל עשירית מן הבהמה, אלא מקבל אחד מכל עשרה וולדות שלה. בתקופות מסויימות (לא רק היום…) נטל המס היה כל כך כבד, עד שהתקינו תקנות המתירות לזרוע, לחרוש וללקט ירקות בתוך שנת השמיטה!
פרט לארנונה אנחנו משלמים אגרות, כמו אגרת טלוויזיה ואחרות. אגרה לא הייתה מס מראשית דרכה, אלא יחידת מטבע, וגם שָכָר. מכאן הביטוי "לפום צערא אגרא", כלומר: לפי הצער (המאמץ) – השכר. וככל הנראה יש למילה קשר למילה אחרת מתחום זה, האגורה, שאף היא קשורה למטבע הבסיסי גרה, שהיה אחד חלקי עשרים מן השקל הקדום (כאשר השקל, כפי ששמו מלמד, החל כמידת משקל והיה למידת-מטבע).
לא שילמת את האגרה? שלם קנס, שגם הוא מילה שהתגלגלה אלינו מן היוונית (kensos) ומן הלטינית (census). במקור, פירוש המילה הערָכָה ורישום של הרכוש, לצורך הטלת מס. עם השנים המילה census שימשה (ובאנגלית כך עד היום), בגלל עניין הרישום, לציין מיפקד אוכלוסין. הצנזור ברומא הוא זה שעסק בצנזוס, ברישום הרכוש (כמו פקיד השומה שלנו) ועם השנים הורחבו שם סמכויותיו לפקח על המוסר – ומכאן הצנזורה המוכרת לנו עד היום.
כתיבת תגובה