הסוכר כממתיק מלווה אותנו בכל מקום – כאשר בגיל מסויים (ובדרך כלל במשקל גוף מסוים…) אנחנו מחליפים אותו בתחליף כלשהו.
המילה סוכר בצורות דומות מאוד קיימת בכל הלשונות: סוכר בעברית, sugar באנגלית, azucar בספרדית ועוד. במקור היא היתה sharkara, מילה בסנסקריט, השפה הקדומה של הודו, במשמעות של חצץ או אבנים קטנות. בגלל הדמיון הצורני בין אבני החצץ לסוכר הגרוס, הושאלה המילה לחומר המתוק. בעצם, הסוכר הלבן שאנחנו מכירים נקרא בצורה מדויקת יותר סוכרוז, ועל אף שאיננו הסוכר הנפוץ ביותר הוא ה"מייצג" של הסוכר.
אנשיו של אלכסנדר הגדול (בסביבות 300 לפני הספירה) התפלאו לראות במקום "דבש ללא דבורים". ואכן, סוכר היה מוצר אקזוטי באירופה עד שהערבים החלו לגדל בסיציליה גידולים להפקתו. אבל רק אחרי מסעי הצלב, באזור שנת 1200, הסוכר החל להיות מתחרה שקול לדבש כממתיק. הספרדים שהגיעו לעולם החדש החלו לייצר סוכר סביב שנת 1500.
תחליף הסוכר סַכַרִין (שאותו אנחנו מכירים למשל כ"סוכרזית", והיום ישנם תחליפים גם על בסיס אחר) הומצא על ידי כימאי גרמני ב-1879.
ומן הסוכר להקשר הפחות סימפטי שלו: מחלת הסוכרת, אחת מן המגיפות של העולם המודרני כתוצאה (בין היתר) מתזונה לקויה וחוסר פעילות גופנית. הלוקים בה מאופיינים בריכוז גבוה של גלוקוז (סוג של סוכר) בדם ובשתן – ואכן, השם הלטיני של המחלה הוא Diabetes mellitus כלומר, שתן מתוק. ה-diabetes ביוונית משמעו "הפרשה מוגברת של שתן", אבל מינוח זה נובע מן המשמעות המילולית המקורית של המילה: צינור, מעביר (בעיקר של נוזלים) – מה שאנחנו מכירים כ"סיפון" שיש בתחתית הכיור. וה-mellitus הוא "כמו דבש" – ומכאן, שתן מתוק. וכך סגרנו מעגל בין הסוכר שמוכנס לתה, ובין זה היוצא מן הגוף.
כתיבת תגובה