חג פורים שנחוג היום במקומותינו הוא חגן של התחפושות, ובעיקר של המסֵכות, שימיהן כימי התרבות האנושית.
את המילה מסֵכה ייחסו למקורות שונים: יש מי שרואה בה מסך, כיסוי, על הפנים. יש מי שרואה אותה כבאה מן השורש נסך, יצק, כאילו המדובר כאן בפסל יצוק. גם השימוש המקראי במילה הוא כזה: "סָרוּ מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ומכיוון אחר קושרים את השורש הלשוני למילה הלטינית שהתגלגלה לאנגלית כ-mask ודומותיה בלשונות אחרות, שפירושה מסיכה. ואפילו קשרו לה את המַסְקָרָה, האיפור ששמים על העיניים.
החלק המעניין בגלגוליה של המסכה הוא דווקא בצד האישי, הפרסונלי – ולא סתם בחרנו במילה זו. המסכה בתיאטרון היווני נקראה prosopon, כלומר, הדבר שמניחים על הפנים. ואילו הרומים קראו בלטינית למסכה persona והיה מי שנתן לזה פירוש של per+sonare כלומר, מה שדרכו עוברים הקולות. ובשני המקרים, המדובר באביזר שמקורו בעולם התיאטרון.
וכך, ה-persona, המסכה, שבאמצעותה גילם השחקן אישיויות ודמויות שונות, התגלגלה עם השנים להיות האישיות עצמה! person הוא אדם, ופרסונלי הוא אישי. כשבאו התיאוריות המודרניות של הפסיכולוגיה, הן עסקו רבות בפרסונות השונות. לפי הפסיכולוג יונג, הפרסונה היא אותו אוסף של התנהגויות שאדם מאמץ לעצמו, האישיות שהוא מציג לאחרים.
person משמש היטב בשנים האחרונות את דוברי האנגלית לדלג על משוכת האפליה המִגדרית, וכך אנחנו מוצאים businessperson שירש את
ה- businessman כיוון שלא רק גברים עושים עסקים, וגם ה-chairperson שנוצר כי לא רק גברים הם יו"ר, של הכנסת למשל, ולדליה איציק לא ראוי לקרוא chairman, וכו'.
ולבסוף, כשהאישיות היא בלתי רצויה, בדרך כלל מטעמים דיפלומטיים, מכריזים עליה persona non grata.
כתיבת תגובה