רובֵּנו אוכלים בשר, מאכל שקיבל עם השנים משמעויות – לשוניות וגם פולחניות – שהן הרבה מעבר להיותו עוד דבר מזון. כנראה יש לכך קשר לעובדה שהבשר המשמש למאכל (וגם לקורבנות וזבחים) של בעלי חיים, קרוב מאוד במהותו לבשר שממנו בנוי גופנו, ממש בשר מבשרנו.
כיוון שבימים הקרובים יחול יום ההולדת שלו, נתחיל בישו. לידתו, לפי הנוצרים, היא התגלמות אלוהים בבשר, כאשר הישות הרוחנית הטהורה ירדה ממלכות השמיים לאדמה הגסה שעליה מהלכים חוטאים, ולבשה דמות אדם כדי לגאול בייסוריה את האנושות. ההתגלמות הזאת, שהיא מיסודות האמונה הנוצרית, נקראת incarnatio (ובאנגלית incarnation) מן המילה carne שפירושה בשר. מכאן, הקארניבוֹר הוא מי שאוכל בשר, ובדרך כלל זוכה לכינוי הזה מי שמאוד-מאוד אוהב בשר. אבל בזה לא מסתיים הקשר של הנוצרים לבשר: 40 יום לפני חג הפסחא, שומרי המסורת שביניהם מתנזרים מאכילת בשר – והימים המציינים את התקופה שלפני הצום הזה הם ימי הקרניבל, מן הצירוף של carne + levare, כלומר הסרת הבשר, כדי לציין את הימים שבהם עוד מותרת אכילת בשר. ככה שתאוות הבשרים המאפיינת את הקרניבל המפורסם בברזיל, לא רחוקה בכלל מן המשמעות המילולית שלה.
את בוא הצום הנוצרי מציינים אותו בעוד אירוע, Mardi gras – "יום ג' השמן", שאכן נחגג ביום ג' ומציין את היום האחרון לפני תחילת ההתנזרות מבשר (הקרויה lent) עד פסחא. במקומות שונים, והמפורסם בהם הוא העיר מוכת השטפון New Orleans בלואיזיאנה, ארה"ב, Mardi gras הוא חגיגה צבעונית שאין ולא כלום בינה ובין צליבתו של ישו בפסחא.
וגם אצלנו, היהודים, מצד אחד מצווה היא לאכול בשר בסעודות חגיגיות – ומצד שני, יש לא מעטים שמתנזרים מבשר בימים שלפני ט' באב, והיום אפילו מחמירים בזה יותר מבעבר: בעוד שחז"ל אסרו על אכילת בשר רק בשבוע שבו חל הצום – היום, הנוהגים מנהג זה מקפידים לא לאכול בשר מראשית חודש אב, ויש גם שמאריכים את התקופה לשלושה שבועות.
כבר הזכרנו את תאוות הבשרים, שבה השימוש במילה בשר נועד לציין גשמיות (לא רוחניות אלא תכונה של בשר ודם). אבל תמצאו עוד ביטויים רבים המשתמשים ברקמות הטעימות האלה כדי לבטא רעיונות שונים: החל מנימוקים "שאין בהם בשר" כלומר לא משכנעים, עבור דרך שאֵר בשר כדי לציין קרוב משפחה – וכלה בטירונים שהם "בשר טרי", ואם חלילה איתרע מזלם הם הופכים ל"בשר תותחים".
כתיבת תגובה