החיים שלנו מלאים סמלים, כאלה המייצגים את "הדבר האמיתי". מילון בן-יהודה מגדיר את הסמל "כמו תמונה, צורה של דבר מן הדברים, פֶּסֶל", ומביא מן המקרא בספר דברים: "פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה".

הסמל העברי הוא מקבילו של הסימבול הלועזי, מילה שיש לה שורשים נוצריים-דתיים. הסימבול, הוא התמצית של האמונה הנוצרית, והמקור הוא אפיון של סימן – הסימבול – אשר מבחין את המאמינים הנוצרים מן הפגאנים. המילה symbol מורכבת משתיים: syn שהיא תחילית ידועה המציינת ביחד (כמו בסימפוניה, סימביוזה וכד') + השורש ballein שפירושו לזרוק, להטיל, להשליך. ההתפתחות הלשונית של המילה היא מהמובן של לזרוק ביחד – למובן של להשוות, לאפיין על ידי כך שלכל אחד מהדברים יש סימן משלו. הסימבול הוא אותו דבר המאפשר לקבוע מהו "הדבר האמיתי", לאפיין אותו. העולם המסחרי הלך עם זה הלאה, וקבע "סימן מסחרי רשום" – הלא הוא ה-trademark המסומן גם בסימן ™ מעל לשֵם, כדי לציין שזהו שם רשום.

וכשם שהסימן הוא דבר שמאפיין משהו, כך גם כאשר אין סימנים: האסימון הוא מטבע הנזכר בתלמוד, והוא מטבע בלי צורה. יש אף שפירשו אותו "מלשון סומא שאין לו עיניים, שאין לו סימן צורה". ואחד הפרשנים אף אומר כי זו מילה עברית הבנוייה בתבנית יוונית ומורכבת מ"אי-סימון". גם באנגלית אומרים token ומתכוונים גם לאסימון המוּכָּר לנו לצורך שימוש בטלפון ציבורי – וגם כמילה שמשמעה סימן.

ומן הסמל הגענו, עדיין בעולם המסחר, אל הסמליל, הלא היא המילה העברית ל"לוגו" – אותו סמל המאפיין חברות מסחריות, מותגים, מועדוני ספורט וכד'. ה-logos היוונית במשמעות המקורית שלה הוא בעצם מילה שפירושה: מילה. ייתכן, שהמונח המוכר לנו לוגו הוא קיצור של logo (מילה) + gram (מה שנכתב). ובכלל, הלוגוס היוונית נדדה מציון של מילה כתובה, גם אל מילה נאמרת. ומן המילה הכתובה ואח"כ המילה המדוברת, התפתחה ה"לוגיה", היא הדיון, הוויכוח, שמצטרף לתחומים שונים כמו גאולוגיה, אידאולוגיה, גרפולוגיה וכו'.

ומה אם כך מסמֵל הסַמָל בעל שלשת פסי הדרגה על שרוול חולצתו? הוא אינו מסמל דבר! במקור, כך אומרים, הסמל היה סמ"ל, ראשי תיבות של "סגן מחוץ למניין" שהיה התרגום העברי לדרגה האנגלית NCO = Non-Commissioned Officer. לימים, הוסרו הגרשיים, ודווקא הצבא, שמושתת על ראשי תיבות לכל דבר, נחוץ או לא נחוץ – אימץ כאן את המילה ה"רגילה". כמה סמלי!