פעם, היו בארץ מפלגות: היתה מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) והיתה המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ואחרות. עם השנים, זה נהיה כנראה פחות "פוליטיקלי קורקט" להיות מפלגה (שמריחה מפילוגים, פלגנוּת וכד') והיו לנו תנועות: תנועת החירות, תנועת הליכוד (ובאמת, מילולית לפחות, מפלגה וליכוד לא הולכים ביחד) וקדימה. והיצור הכי אנֶמי במינוח הפוליטי הוא רשימה, כמו רשימת הגמלאים.
מפלגה, גם בשפות אחרות, מבטאת את הרעיון של חלק ממשהו: party באנגלית (ומילים דומות בלשונות אחרות), באה מ-part, חלק, שמקורו
ב-pars הלטיני באותו מובן. Gallia est omnis divisa in partes tres – כך לומד כל תלמיד לטינית למתחילים את המילים הראשונות בספרו של יוליוס קיסר, על ארץ גאליה כולה שמחולקת לשלושה חלקים. ומכיוון ש-party שימשה כדי לציין קבוצת אנשים שנחתכה, חולקה מתוך הכלל, בתקופות מאוחרות יותר החל השימוש במילה גם כדי לציין מסיבה, שהרי חוגגי המסיבה הם קבוצה בעלת מכנה משותף מסוים. והשורש הזה מוסיף ומלווה אותנו: פרטיזן היה במקור חבר בקבוצה, בסיעָה (השימוש במילה כדי לתאר לוחם גרילה הוא מאוחר יותר). ה-partner (פרטנר) הוא שותף, כלומר חבר בקבוצה (בדיוק כמו הפרטיזן) ובמקור הקדום יותר של המילה, המובן היה "יורֵש משותף", כלומר אחד מן היורשים, ויש מי שרואה במילה את המקור הצרפתי part teneur כלומר מחזיק בחלק. ובעברית, המקבילה המדויקת לכך היא "נוטֵל חלק" זה שמשתתף בתהליך, ובאנגלית, בדיוק לפי אותו היגיון, הוא מבצֵע participation. ועוד מילה שלא היינו חושבים עליה בהקשר זה: פַּרְקֶט, חיפוי עץ לרצפה, שהחל את דרכו בצרפתית עתיקה כ-parchet, יחידה קטנה, חלק מפארק או מאולם-הופעות, ובעצם פארק קטן, ובכתיב של ימינו: parquet.
את הסיבוב הזה התחלנו במפלגות, אשר מתפצלות ומתפלגות ומגיעות לעיתים להיות סיעת יחיד. ואכן, השורש הלשוני part מלווה גם את האטומיזציה הזו: particle הוא חלקיק, חלק בסיסי, ומכאן הביטוי באופן פַרטיקולארי, כלומר יחידני.
בכלל, החלוקה עד לפרט הקטן ביותר העסיקה תמיד את האנושות, בעיקר בתחום המדעי. בהזדמנות קודמת צוין כאן מקורו הלשוני של האטום: א+טומוס ביוונית, במשמעות של בלתי ניתן לחלוקה, החלק הקטן ביותר. בן דמותו הלטיני הוא ה-individuum שגם פירושו זה שלא ניתן לחלוקה (divide – לחלק) פרטיטורה. ומכאן גם האינדיבידואל, שהוא הפרט, לאו דווקא זה שאינו ניתן לחלוקה, אלא יותר במשמעות של ייחודי – וככזה, הוא בדיוק ההיפך מן האוניברסאלי, הכללי, העולמי, מן הצירוף unus (אחד, יחיד) + versus (לפנות, להפוך), וביחד: ההופך לאחד. האוניברסיטה נקראת כך כי ראתה את עצמה כחֶבֶר אנשים מגובש, כללי, אחד, של בעלי תפקידים וחוקרים. וגם האינדיבידואל בוודאי אוהב לקבל דיבידנד, אותו חלק ברווחים שמקבלים בעלי המניות.
מעניין, שהיחידות הצבאיות מגלמות בשמותיהן את החלוקה שהעסיקה אותנו כאן: דיביזיה (מאותו שורש של דיבידנד ואינדיבידואל). ואצלנו: אוגדה (שהיא דווקא היפוכו של רעיון החלוקה); חטיבה שהיא חלק מהשלם; גדוד שהוא מהשורש גדד, לחתוך, כמו בפעולה של גדיד תמרים; פלוגה שכשמה כן היא (וקרובה גם לפֶלֶג, הנחלק ומסתעף מן הנחל); מחלקה שהיא כמובן מן השורש חלק, ואפילו כּיתָה שקרובה במהותה לכַת, קבוצה קטנה ומובדלת.
כתיבת תגובה