זה נשמע אולי חורג מעט מהמסורת המקובלת, אבל הבגידה היא אחות קרובה, מילולית לפחות, של המסורת. ובאופן מפתיע, זה נכון לגבי שפות שונות ורחוקות זו מזו.

בגידה באנגלית היא treason ובצרפתית trahison, הלקוחות מן הלטינית traditio שפירושו למסור, להביא. המילה הזו מורכבת מ-trans במשמעות של "כלפי חוץ" + dare שפירושה לתת. כלומר, לתת למישהו, להעביר, למסור.

אותה מילה בהטיה שונה מעט, tradition – אבל בדיוק באותו הגיון מילולי של למסור, לתת – פירושה מסורת. כגון: מנהגים המועברים (נמסרים) מדור לדור במסורת. אבל trade, מסחר, לא בא משורש זה.

כך בשפות אחרות – וכך בדיוק גם בעברית: לנו יש המסורת של העברה מאב לבן, וזו של טוביה החולב השר "מסורת מסורת" – אבל יש לנו גם המוסֵר, המלשין, הבוגד, זה שמעביר לאחרים מידע, זה שמסגיר את חבריו. ובאידיש הוא ייקרא מויסער. באותה סביבה לשונית נמצא גם "דין מוסֵר", ההלכה שנקבעה בתלמוד לגבי אדם המוסר יהודים לידיהם של זרים. כך שגם אצלנו, המסורת והבגידה, שתיהן מסירה, ושתיהן מילים קרובות.

"משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" – כך נפתחת המשנה בפרקי אבות.

מילה דומה – מָסוֹרָה – היא השם שנקבע לשורת הכללים שלפיהם כותבים ספרי תורה. המסורה שנקבעה ע"י חכמי טבריה המכונים גם מַסְרנים, עוסקת בנושאים כמו קרי וכתיב, כללי הגייה, כתיב מלא וכתיב חסר, ועוד. ובספרי קודש ניתן לעתים לראות את הציון "הוּגה על פי המסורה", כלומר נבדק כדי לוודא את התאמת הטקסט והצגתו לכללים המחייבים. הערך "מסורה" באנציקלופדיה היהודית של אתר "דעת" נפתח במשפט הבא, המדגים אגב כך את שימושי הלשון השונים של השורש: "דור מסר לדור את ספר התורה, וכל דור מסר את נפשו על דיוקה של המסורת שבידו".

בלשון ימינו, השורש מ-ס-ר משמש כמעט בלעדית לנושאים של מסירה (במובן של העברה ולא של בגידה), החל מן התמסורת במכונית, היא ה"גיר" שהוא בעצם gear באנגלית. כך גם המֶסֶר, כגון זה החבוי בתשדיר פרסומת – ואחרון אחרון המִסְרוֹן, הלא הוא ה-SMS (ראשי תיבות של short message service) שמיליארדים כמותו מועברים בכל יום בטלפונים הסלולאריים והצעירים מתמסרים להם בשקיקה. מה שמחייב אולי לעשות שינוי קטן בנבואתו של התקשורתן מרשל מקלוהאן, ולאמור מעתה: "המֶדיום הוא המִסְרון".