איך מוצאים מכנֶה משותף לנשיא אמריקאי, אפיפיור גרמני ופילוסוף יהודי? פשוט מאוד: בעזרת השם. ולא סתם שם, אלא כזה שהבּרָכָה שוֹרה בו, ממש מסכת בְּרכות.
ברק אובמה קיבל את שמו הפרטי משפת Kiswahili המדוברת בקניה, ארץ מולדת אביו. בשפה זו, פירוש המילה הוא: ברכה, והיא שאולה משפתם של ערביי עומאן, אשר סחרו וגרו במזרח אפריקה. מה שמחזיר אותנו כמובן לשורש השֵמי של המילה, שאותו חולקת גם השפה העברית. לכן, השם העברי לנשיא איננו ברק – שהרי ברק היא מילה בפני עצמה, ולא מן השורש ברכ – אלא כמובן בָּרוּך מלשון ברכה. וכמו העברית והארמית שנטלו את השורש הזה, כך גם הערבית: חוסני מובארכ (ולכן כך יש לכתוב את שמו, ולא מובארק) הוא בעצם מבורך, ברוך – וגם ח"כ מוחמד בארכה נוטל את שמו מאותו מקור. ובהחלט אפשר להוסיף אליהם את הפילוסוף וגם את האפיפיור, אשר מייד יבואו על הברכה.
אבל לפני האפיפיור, ראוי להתעכב על קשר אפשרי בין בּרָכָה – לבֶרֶך, שהיא חלק מן הרגל. ואכן, את הפועל לְבָרֵך אנחנו מוצאים בשתי משמעויות: גם זו של לאחֵל משהו או לשבח מישהו – וגם במובן של להַבְרִיךְ, כלומר להושיב, את הגמל למשל, על ברכיו. על דברי עבד אברהם בספר בראשית "וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לה' וָאֲבָרֵךְ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם" מעיר אחד החוקרים שברכת אדם את אלוהיו יסודה בכריעה על ברכיים, ויהי מקורה בֶּרֶךְ. ואף בעל הקונקורדנציה לתנ"ך אומר: "לפי המוסכם הוא מלשון כריעה על ברכיים, ומזה התפילה בהשתחוויה". ועוד התעכבות קטנה על סיפורי התורה: כשפרעה מגדל את יוסף מסופר כך: "וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם". אברֵך, אשר לימים היה כינוי לבחור צעיר ותלמיד חכם (ויש מי שפירש: אב בחוכמה ורך בשנים) היה במקור, ככל הנראה, פקודה שנוצרה מן הברך שברגל: כרעו ברך לפני יוסף.
ואיך נכנס האפיפיור הנוכחי בֶּנֶדיקטוס ה-16 לחבורה הזו? בעזרת השם, כי בנדיקטוס הוא פשוט ברוך: bene + dictus, כלומר זה שנאמר עליו טוב. וזכורים לטובה הנזירים הבנדיקטינים, אנשי המסדר שהקים בנדיקטוס מנוּרְסִיה במאה הששית, ולוּ בזכות כך שאחד מחבריהם שישב במנזר בנורמנדי רקח ב-1510 ליקר מ-27 צמחים ותבלינים ויצר את הליקר "בנדיקטין" המצויין המיוצר עד עצם היום הזה. וברוך שפינוזה שלנו, הפילוסוף שכבר הזכרנו, מוכָּר בלטינית כ- Benedictus de Spinoza.
ברוך, הוא אם כן מי שהאל בירך וחנן אותו. הקשר האינטימי עם אלוהים מוצא את ביטויו בהרבה מאוד שמות: ישנם שמות שמבטאים מה שאנחנו מצפים מאלוהים או מייחסים לו, כגון יהויקים, נתניהו, יהויריב, יהונתן – ועד שכננו הטוב נאסראללה, שהוא בעצם "נצחון האל". וישנם שמות אחרים המבטאים את הקשר שלנו עם אלוהים כנתיניו: החל מעובדיה (שהוא עבדאללה בערבית, Servadio באיטלקית) – וגם שמות ה"מקורבים": אהוביה, ידידיה, מתניה. חשבתם שיש לנו מונופול על הקשר? ממש לא. ליוונים ובעקבותיהם לאחרים באירופה יש Theophil שהוא בדיוק תרגום של אוהֵב-יה. לגרמנים – ובעקבותיהם, גם ללא-מעט מבני עמנו – יש Gottlieb (שהוא Gott + lieb בדיוק באותה משמעות). ואיך אפשר לשכוח את ידידנו וולפגאנג מוצרט שהיה, כזכור, גם Amadeus המורכב מהמילים ama + deus, שזה בדיוק אוהב-יה!
ועל כל השמות האלה כבר אמרו בלטינית: nomen est omen, ובעברית: השֵם הוא הסימן.
כתיבת תגובה