מהו בעֶצֶם העניין שמוליך אותנו מהחלק התחתון של חוט השדרה למאכל-תאווה, ובדרך עובר בטקסים נוצריים וביום העצמאות? בעֶצֶם, זו העֶצֶם.
המילה os בלטינית פירושה עֶצֶם, וממנה כל הצירופים העוסקים בעצמות: כגון osteoporosis (אוסטאופורוזיס) – התפוררות העצם הנובעת מבריחת סידן – וכלה במנת הבשר osso buco, ובתרגום מאיטלקית: עצם מחוררת, על שום החלל שבעצם המלא במוח-עצם שאותו מכַלים בשקיקה עד לשד העצמות (שהוא שם אחר למוח-עצם!).
עצמות, כמו כל איבר בגוף, זכו לשמות. אחד השמות המעניינים ביותר הוא זה של העצם הנמצאת בתחתית עמוד השדרה ונקראת os sacrum, עצם קדושה בלטינית. ומה הקדושה שבה? כנראה, מפני שחלק זה בגוף בעלי החיים היה חלק מן הקורבנות שהוקרבו. בעברית, השם הוא עצם העָצֶה (ע' בקָמָץ צ' בסֶגול, מתחרז עם קָצֶה, ולא לפי השיבוש המקובל עצם העֵיצָה). במקרא, השם הזה מוזכר רק פעם אחת בפרשה בספר ויקרא העוסקת בקורבנות ומפרטת את החלקים המוקרבים.
השורש sacer במובן של קורבן מופיע כמובן גם בהקשרים אחרים שאין להם שום קשר לעצמות: sacerdos פירושו בלטינית נותן קדושה, ואכן זהו שם של כומר או כהן, וכפי שנאמר כאן בהזדמנות קודמת, השם Sacerdote הוא שם איטלקי למשפחה שהם כהנים, כחלק משמות רבים שקיבלו כהנים בארצות שונות (כגון קפלן, מזא"ה ועוד). sacrifice מאותו שורש הוא קורבן, ו-sacrament הוא טקס דתי של הכנסייה הקתולית, שגם נתן את שמו לבירת קליפורניה Sacramento. ולהבדיל, sacrilegium פירושו גניבה של דברים השייכים לאל, כגון שוד של בתי-תפילה.
"זהו עצם העניין, לא! זה עצם של הכלב" שרים חברי להקת "כוורת" – ואכן, יש קשר הדוק בין עצם העניין לעצם של הכלב. לא בכדי העצם, היסוד המוצק והפחות-מתבּלה בגוף האדם, נתנה את שמה למהות, לדבר האמיתי. כשאומרים: הדבר עצמו – מתכוונים, איך לומר זאת, לעצם הדבר. כשקוראים לחפץ בשמו, זה נקרא שֵם עצם, כי הוא ניתן לו בגלל מהותו, צורתו והשימוש בו. בעצם, זה העניין.
ומן העניין עצמו, קצרה היתה הדרך – לעצמאות, מונח שטבע איתמר בן-אב"י (בנו של אליעזר בן-יהודה), כדי לבטא את עמידתם של אדם או אומה ברשות עצמם, בלי להיות תלויים באחר (מעסיק, מדינה אחרת). על הקשר הזה בין עצם, עצמיות ועצמאות כבר דרשו הרבה. הנה ציטוט מתוך האתר של מרכז ישיבות בני עקיבא:
צריך לומר שיש קשר בין עצמאות לעצם, שיש לו שני מובנים: א) שלד מגוף האדם. ב) בהשאלה רוחנית, מהותו של איזה דבר (עצם העניין). והיינו, שגם גוף האדם יש לו מלבושים ושכבות, אבל עצם האדם זהו השלד שלו, שעליו מלובשים מיני בשר ועור ושיער, שאינם עצם האדם. ולכן, בתהליך הנבילה של האדם, השלד נשאר לזמן מרובה, מכיוון שזהו עצם גוף האדם. וזהו המושג האמיתי של עצמאות… עצמאות הוא מהות האדם. ואם בפסח יש שפע של גאולה ובשמחת תורה שפע של שמחה, בה' באייר יש השפעה שהאדם יכול להגיע לעצמיות שלו.
וכדי לסגור את המעגל בין עצמות לעצמאות, הנה הנביא יחזקאל אומר בחזון העצמות היבשות: "וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן-אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ" – והתשובה הציונית ההולמת: בהמנון הלאומי, התקווה, סמל עצמאותנו, אנחנו שרים: "עוד לא אבדה תקוותנו".
כתיבת תגובה