לעתים, מילה מתחילה את חייה כשם עצם ומתגלגלת משם להיות שם מופשט. מילה עברית (ולא רק עברית), חייך מי יידע?

נתחיל את התשבץ ב-1 מאונך: מאונך הוא זה שעומד אנכי, ניצב לקו אחר או לאדמה. אבל האנך המקורי היה משהו שונה לחלוטין: בלשונות האזור הקרוב לנו, אנך הוא בעצם שמה של המתכת בדיל או עופרת. וכיצד התגלגלה המתכת לגיאומטריה? הבנאים הקדמונים, ולא רק הם, השתמשו בחוט ובקצהו משקולת כדי לוודא שהקיר שהם בונים אכן ישר וזקוף. המשקולת היתה עשוייה מתכת כבדה, בדיל או עופרת. הנביא עמוס מדבר על כך בפירוש: "כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וָאֹמַר אֲנָךְ וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ".

מכאן הפועל לאַנֵך שפירושו ליישר, וכמובן המילה אנך על כל הטיותיה. אבל, גם המשמעות המקורית נשמרה: לאנך פירושו גם לכסות בעופרת, ולכן אם תפתחו ספרים מראשית העברית המודרנית תמצאו את המילה אינוך במשמעות של מה שאנחנו קוראים היום הלחמה, כלומר הדבקת מתכת למתכת באמצעות מתכת שונה, בעלת מקדם התכה נמוך יותר, כך שהיא מותכת ומדביקה את שני החלקים המקוריים. ועניין טכני: הלחמה (soldering או brazing באנגלית, מילה שונה להלחמה בטמפרטורה נמוכה וגבוהה) שונה מריתוך (welding באנגלית) שבו מחברים שני חלקי מתכת בלי להסתייע במתכת אחרת.

אבל גם הלחמה היא מילה עתיקה המצויה במקורותינו: ספר ויקרא רבה מדבר על "כאדם שהוא מלחים שני נסרים ומדביקם זה לזה".

אז רגע, בדיל או עופרת? הבלבול הוא לא רק לגבי כך שאיננו בטוחים לגבי המתכת שהיתה על אנך הבנאים ולגבי המתכת ששימשה לאינוך שהוא הלחמה – משום שגם בלשונות אחרות המילים מצטלבות: plummet באנגלית היא אותה משקולת של הבנאים, ושמה בא לה מן ה-plumbum שהיא עופרת בלטינית, ומכאן גם plumbline באנגלית. pendulus בלטינית הוא זה שתלוי (מן השורש שכבר טופל כאן בהזדמנות אחרת pendere, לתלות) ומכאן ה-pendiculum שהוא חוט הבנאים, והצורה הנגזרת של המילה perpendicular שבפירושה באנגלית – אנכי.

הבדיל לא נחשב בעבר מתכת בפני עצמה, אלא תוצר לוואי, פסולת של תהליך הפקת המתכות היקרות. חוקר המילים קליין אומר ששמה בא לה אולי מהפועל בדל, להבדיל, להפריד, שכן היא הפסולת המופרדת מהמתכת היקרה. וכך רואה אותה גם הנביא ישעיהו: "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ". ובכל זאת היתה קצת עדנה למתכת הזו, וכיום בדיל (tin באנגלית, מילה שנאמרת גם על פח של מתכת בכלל, וגם על פחית כגון פחית שתייה) היא שמו של יסוד בטבלה המחזורית שסימנו Sn. והשם הזה הוא בעקבות השם הלטיני stannum שגם לו יש התפתחות מעניינת משל עצמו: ה-stannum הפך ל-stagnare (להיווצר, לשקוע במים – אולי רמז לתהליך יצירתו של הבדיל בזמן ההתכה?) והמילה הזו היתה ל-stagnant באנגלית שפירושה עומד, עבֵש, קפוא – וממנה התגלגלה לסטגנאציה שהיא קפאון, וממנה לסטגפלציה, הלא היא היפוכה של האינפלציה: בעוד האינפלציה היא בסימן של גידול והתנפחות (to inflate פירושו לנפח) הרי הסטגפלציה מתאפיינת בקפאון, כמו מים עומדים.