מה הקשר בין מתאַבְּנים בארוחה – לזה שהאפיפיור צודק תמיד? המִלים, כמובן.

בהזדמנות קודמת נכתב כאן שה-antipasti, הלא הם המתאבנים בארוחה, הם אנטי שום דבר, וגם אין להם קשר לפסטה. antipasto ביחיד
ו-antipasti ברבים, הריהם הקדימונים לארוחה: אנטי מלשון ante, לִפְנֵי בלטינית, ו-pasto שהיא הארוחה. ה-pasto בא מן הפועל הלטיני pascere שפירושו להאכיל, להזין. ממנו נוצרה ה-pastus שהוא אוכל, ומכאן הארוחה, ה-pasto באיטלקית, ומילה דומה בצרפתית repas (לאכול שוב).

אבל השורש הזה קיבל הסתעפויות מעניינות: הרועֶה, מי שדואג להאכיל את הכבשים, נקרא מסיבה זו pastor שנהפך בצרפתית ל-pasteur, ועד היום אנחנו זוכרים טובה ל"רועה" המפורסם ביותר, החוקר הצרפתי Louis Pasteur שבזכותו ועל שמו אנחנו שותים כל יום חלב מפוסטר.

הרועה שלנו רועה את צאנו במרעה, הנקרא pasture והוא עושה זאת בשלווה פסטוראלית, שקיבלה את שמה בדיוק מכאן.

ויש עוד שני קשרים מילוליים מעניינים מאוד בין המזון לרועה, ושניהם בעברית: הראשון, הוא בּרכַּת המזון, המסמיכה את שניהם: "אֱלהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ. וְהַרְוַח לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ". והשני – להבדיל אלף אלפי הבדלות, ובריחוק המתבקש – גְּרָף שֶל רְעִי הוא בלשון חז"ל עָבִיט, כלי לעשיית צרכים. וזאת, משום שהמילה רעי פירושה לא רק מרעה – אלא גם צואה, וחוקר הלשון קליין מעיר שככל הנראה המקור הוא פשוט: זה מה שנוצר מהאכלת
בעלי-חיים, והמילה קרובה במובנה לרעי שהוא מרעה.

מן המרעה הלטיני מגיעה אלינו גם ה- pastoria שהיא מעין נזם שמצמידים לרגל הבהמה בזמן שהיא רועה במרעה, ומכאן המילה האנגלית pastern לאותו נזם – אף שהמילון מתרגם מילה זו ל"אציל הרגל" של הסוס, הקטע שבין מפרק הכף לבין הפרסה. ואפילו למאגר המונחים משפטיים הגיעה המילה: pastionaticum הלטינית התגלגלה למונח המשפטי האנגלי pannage שפירושו, אם המילה הזו ממש חסרה לכם באוצר המילים, הזכות להאכיל חזירי בית ביער, שם הם ניזונים מאצטרובלים שנפלו.

ואיפה האפיפיור בכל הסיפור? תפקיד הרועה, מנהיג העדר, הביא את האפיפיורים והכמרים להִתכַּנוֹת pastor, כלומר רועה. אולי התקנאו בקב"ה אשר לפי הנביא יחזקאל, לא פעל בדרכיהם הקלוקלות של רועֵי ישראל, אלא עשה כך: "כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת כֵּן אֲבַקֵּר אֶת צֹאנִי וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל". והביטוי הזה מצא את מקומו הנצחי בפיוט "וּנְתנה תוקף" של הימים הנוראים: "כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. ותחתוך קצבה לכל בריה ותכתוב את גזר דינם".

האפיפיורים ואנשי הכמורה, כאמור, רואים את עצמם כרועים, ולכן הם מפרסמים לעיתים "נייר עמדה" בנושאים שונים בתחום הדת והפולחן, וקוראים לו "איגֶרת רועים" (מונח, שבשימוש מועט מאוד, קיים גם אצל מנהיגים יהודיים). כאשר רצתה הכנסייה הקתולית ב-1870 לקַבֵּע את הדוֹגמה על עליונות האפיפיור והאַל-טעות שלו, היא פרסמה את המסמך Pastor Aeternus, כלומר הרועה הנצחי. ועל דרך החידוד הלשוני היה מי שאמר, כאשר נבחר האפיפיור הנוכחי בנדיקטוס ה-16, כי הקתולים קיבלו עתה "רועה גרמני", שהוא השם המדויק יותר למה שאנחנו קוראים – כלב זאב.