העבריינים שפועלים בשוק השחור וגורמים לכולם להוריק מקנאה, חצו את כל הקווים האדומים! מה משותף? כמובן, הצבעים.
איך קרה שצבעים מסוימים זכו ליחסי-ציבור גרועים והוצמד להם כל הרע שבעולם, ואילו אחרים נמלטו מגורל זה. ומי בראש הרשימה השחורה? כמובן, השחור. מה לא קשרו לו? מרה שחורה (מלנכוליה) ושוק שחור ו"המוות השחור" (המגיפה הגדולה שהיתה באירופה במאה ה-14), מאגיה שחורה והומור שחור. ואת ה"שוואַרצע חיה" כבר הזכרנו? גם שמו של החטיף הידוע OREO המיוצר בארצות הברית קרוב ל-100 שנה, ובו שני וופלים שחורים וציפוי סוכר לבן באמצע, הושאל לתיאור אדם שחור שמאמין כי סיגֵל לעצמו מנטאליות לבנה: שחור בחוץ – לבן בפנים. אפילו סחיטה, blackmail באנגלית, מנציחה מילולית את השיטות האפלות של בריונים סקוטיים במאה ה-16 שסחטו תשלום מהאיכרים, שכן mail במקרה זה איננו דואר אלא דמי חכירה, מס.
ומעניין, ששחור ולבן, בשפות זרות, מתייחסים כנראה לאותו שורש: black האנגלי ו-blanc הצרפתי ללבן (ומילים דומות בשפות אחרות) באים מאותו שורש מילולי, וההשערה היא שכך קרה כיוון ששניהם נתפסו כ"לא-צבעים", כאלה שאין להם גוון. השורש הזה התגלגל גם ל-bleach, מַלְבִּין באנגלית (שמוכר אצלנו כאקונומיקה), שאותו נפגוש גם בסיבוב הצבעים הבא, וגם ל-blank, תו ריק שהוא בעצם לבן או חסר-צבע.
בעברית שלנו, השחור לא נשאר רק "כבשה שחורה" אלא התגלגל בכל זאת גם למשהו אופטימי יותר: השחר, שעות הבוקר המוקדמות, מכיוון שהשעות האלה באות אחרי שעות הלילה השחורות. החוקר קליין גם מעלה השערה שהמילה שַחַר – מובן, פירוש, כמו בביטוי חסר-שחר – גם היא באה מכאן, בהוראה של זורק אור, מאיר. וכן, מי שמבקש משהו ומחפש אותו, הריהו מְשַחֵר (בין אם הוא משחר לטרף, או משחר לפתחו של מישהו אחר, או אפילו שוחֵר השכלה) – שכן הוא משכים מוקדם, עם שחר.
אבל, לא רק השחור קיבל שם רע, שבוודאי עשה לו שחור בעיניים ובנשמה. אצל אליעזר בן יהודה, שְחוֹרִי הוא אדם מלנכולי, אבל ישנו גם אדוּמי, שהוא בעל מרה אדומה. בן יהודה מצטט במילונו בעל אחד הספרים שאומר כי "האדום בנוי לכעס וקצף, לאכזריות. הגיבור הנוֹצֵחַ במלחמה ראוי שיתייחס אליו האדום, להיות שדרכו לשפוך דמים אדומים, וגם כן האדום הוראתו האכזריות". אדוּמיוּת, לפי בן יהודה, היא sanguine temperament, תכונתו של חם-המזג, דם חם. רק הדיבורים על כך יכולים לגרום למישהו להאדים מכעס. על עשיו, בנו של יצחק בן אברהם, נאמר במקרא "עשיו הוא אדוֹם", ומפרשים: ונקרא כך על שם שביקש מיעקב אחיו: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה".
האדום התגלגל גם לכיוונים אחרים: אודֶם היא אבן יקרה הנקראת באנגלית ruby, ושמה בא לה מ- rubeus הלטינית. בשמות אנשים rubeus היתה ל-Rufus, כשהפירוש הוא פשוט "ג'ינג'י" אדום שיער. גם הנהר רוּבּיקוֹן נקרא כך על שם הקרקעות אדומות-הגוון שבאזור. ובעברית שלנו, השׂוֹרֵקָה (שין שמאלית, מכאן נחל שׂורק) היא גפן משובחת שענביה אדומים, וזו אותה מילה המופיעה בביטוי שכבר הוזכר כאן בעבר "בלי כחל ושרק (וגם סרק)": לצד הכחל המשמש לצביעת הריסים, גם השרק משמש לאיפור. ובחזרה ללטינית: ה-rubeus התגלגלה ל-rouge, אדום בצרפתית, וגם זהו שמו של תכשיר איפור!
עדיין לא עברנו על כל מניפת הצבעים? בוודאי! בחלומות הוורודים שלכם אינכם משערים אילו מטעמים ושאר ירקות מחכים בשבוע הבא.
כתיבת תגובה