מה לבֵן אצילים, לפועל ייצור ולמחשבות זימה? כָּחוֹל, כמובן.
בני אצולה מכונים בעלי דם כחול ולפי אחד ההסברים מקור הכינוי בכך שהם נחשפים מעט לאור השמש ולכן וורידיהם בולטים על רקע העור החיוור. ואילו פועלי הייצור נקראים "צווארון כחול" שמבדיל אותם מאנשי הצווארון הלבן, ככל הנראה מפני שבעבר, כחול היה צבע בגדיהם של המשרתים – ויש מי שקושר את זה לצבע בגדיהם של אנשי המשטרה, הלא הם כחולי-המדים.
כחול, כצבע, זכה ל"יחסי ציבור" מעורבים: מצד אחד, כמו רוב הצבעים, הוא לא נמלט מכך שיקראו מחלה על שמו: כַּחֶלֶת בעברית, cyanosis בלועזית. ה-cyan המצוי במילה זו הוא הצבע ציאן, cyan, הכחול המוכר לכל מי שעוסק בגרפיקה ממוחשבת (בצד אחיו הצהוב-מגֶנטה). הרעל ציאניד נקרא כך מפני שהוא תרכובת של ברזל עם הפיגמנט "כחול פרוסי" ששימש לייצור צבעים ודיו, ונא לא לשכוח את קרובו הרעל הקטלני צִיאַנְקָלִי המככב בספרות הריגול. אבל, מצד שני, בעלי עיניים כחולות נתפסים כמיוחדים. ואם נדמה לכם שזו רק תפיסת היופי על פי הוליווד, הנה הפסוק הבא מתוך בראשית רבה: "חכלילי עיניים מיין, אֵלו בנֵי דרום שעיניהם כחולות וכוחם יפה לתלמוד תורה". מהו חכלילי? המילה הזו מופיעה רק פעמיים במקרא, ופירשו אותה אדמדם בעיניים, ולפי פירוש אחר, חכלילי פירושו דווקא כחול, לאחר שׂיכּוּל אותיות השורש כחל. אבל, כדי לסבך את הדברים, בעבר כחול היה כנראה משהו קרוב לשחור (ובלשון חז"ל: "שחור דומה לכחול"), ובכלל ייתכן שכחולי העיניים הם בעצם שחורי עיניים, ועיניהם יפות כמו היין הכהה, השחור.
גם בשפות אחרות יש לא מעט בלבול: השורש הלשוני הקדום הוביל בשפות שונות גם ל-blue שהוא כחול, אבל גם לתכלת, לצהוב ולבלונד. אפילו יוסף בן-מתתיהו שלנו קשור לסיפור, כי שמו הרומי Flavius פירושו הצהוב, ובמקור ככל הנראה בא לציין צהוב-שיער, בלונדיני.
ומכל מקום, הכחול זכה גם להפוך לפועל: כּוֹחֶלֶת פירושו מורחת את עיניה בכחול, וגם המכחול המוכר לנו החל את דרכו ככלי ששימש למריחת אותו תכשיר איפור, הכחל.
לצד האדום והכחול בצבעי היסוד נמצא כמובן הצהוב, שהוא ממש ממש לא פופולרי: חסר לכם שתביאו פרחים צהובים ליום ההולדת של אהובתכם. או אז תראו איך היא צהובה לכם! וכבר בתלמוד מסופר על "משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובין זה לזה". צהב, אומר מילון בן-יהודה, הוא מי ש"התקוטט עם פלוני, חֵרפו ועלבו". jaundice באנגלית היא גם צהבת (בעקבות jaune, צהוב בצרפתית) – אבל גם קנאה, מרירות. צהוב הוא yellow ובגרמנית מאותה משפחה gelb, והמקור הלטיני הוא heluus שהוא צהוב חיוור. הוא קרובו המילולי של khloros היווני, שהוא ירוק בהיר, ומילה דומה מתארת את הלבלוב, העלים הירוקים החדשים של העץ. יש כאן לא מעט בלבול, כי אותה מילה מתארת גם ירוק חיוור וגם צהוב חיוור, שהם צבעים בהחלט דומים. ואחד החוקרים אף משער כי הזליגה בין ירוק לצהוב נובעת מכך שמוצרי מזון בסיסיים כמו עשבים ודגנים מתחילים את דרכם כשהם ירוקים ועם הזמן מצהיבים. התמונה כאן מימין היא דגלה של מדינת גאבון באפריקה, שנתנה ייצוג שווה לכל אחד מהצבעים.
אותה מילה התגלגלה לשמו של היסוד הכימי כְלור (= ירוק בהיר, צהוב ירקרק) שסימנו Cl ומוכר לנו בין היתר כ"אקונומיקה", ומשמש לניקוי והלבנה, לחיטוי מי בריכות ועוד. השם התגלגל גם לכלורופיל הירוק המצוי בעלי הצמחים, וגם לכלורופורם המשמש להרדמה. הבלבול בין ירוק לצהוב קיים גם אצלנו, בעברית. ירק (ומכאן ירקות) הם צמחים ירוקים – אבל אותו שורש מילולי עצמו משמש גם לתיאור של צהוב, ירוק, ואפילו זהב. יֵרָקוֹן הוא חיוורון, שקרוב הרבה יותר לצהוב בהיר מאשר לירוק.
כתיבת תגובה