איזו החמצה: פתחנו בקבוק יין, ומה שהיה בתוכו היה חומץ. מזל שהיו קצת חומוס וחמוצים, קצת חמיצת-סלק, ועל השולחן אגרטל עם חמציצים נאים. כולם, כמובן קרובים במשפחת מילים אחת.
הכל מתחיל בתכונתם של חומרים מסוימים להיות חמוצים. לעתים זה טוב, למשל כשאנחנו רוצים לאכול מלפפונים בחומץ – אבל זה הרבה פחות טוב כאשר הם מתקלקלים שלא מרצון, והופכים לחומץ בן יין, משל למשהו מקולקל אף שבא ממקור טוב. אחד היבואנים כנראה לא שנה את הפרק הזה, והתווית שעל בקבוק החומץ שהוא מייבא מתהדרת בכך שזהו "חומץ בן יין" – כינוי לאדם שמעשיו נלוזים והוא בן למשפחה טובה – במקום שיהיה כתוב חומץ יין.
חמֵץ, כזה שאסור בפסח, הוא בצק שניתן בתוכו שְׂאוֹר, ותחמוצת היא יסוד או חומר שהתרכב עם חמצן, והחוּמצה היא קרובת-משפחה שלו, גם היא מתחום הכימיה. בנסיון לחבב את עצמם עלינו, הבנקים בישראל ערכו לפני שנים רבות מסע פרסום שכותרתו: "הבנקים – החמצן של המדינה" כמובן הם עוררו עליהם גל תגובות, כולל כאלה שכינו אותם "החנקן של המדינה". גם המקורות לא מחמיאים להם בתחום זה, וחמצָן הוא שם נרדף למשהו שהבנקים מאוד לא היו רוצים להיקרא: חמסָן. על הזהות הזו לומדים מהתלמוד: לחם הפָּנים שהיה מונח בבית המקדש היה מוחלף מדי שבת, והלחם הישן חוּלַק בין הכוהנים שהיו מצווים לאוכלו. והנה, כשהושחתו המידות "הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין. ומעשה באחד שנטל חֶלקו וחלק חברו, והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו". בגרסאות מסויימות של התלמוד מופיע כאן בן-חמצן, ובאחרות: בן-חמסן. חוֹמֵץ, כינוי לאדם, בניגוד לחֹמֶץ, החומר הנוזלי, הוא במקרא פשוט רָשָע: "אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ" אומר בעל התהלים.
החמציץ המקשט את השולחן הוא בעצם ממשפחת הצמחים Oxalis בלטינית, והחומוס מופק מצמח החִמְצָה שחלקיו מכילים חומצה אוקסַאלית – ושני אלה מקשרים אותנו לחמצן, oxygen. בהזדמנות קודמת הוזכר כאן שמילה זו נוצרה מ-oxys שפירושו חד, חריף + gen שפירושו ליצור (כמו בגנרטור, מחולל בעברית). בלשונות אירופה, דווקא לא קישרו את החמצן לחמיצות והלכו על תכונת החדות, החריפות. שם קיימת המילה acrid כדי לציין משהו חריף, חד. ו-acid כדי לבטא משהו חמוץ או מר, וכולן נגזרות מן התחילית ak שציינה משהו בולט, חד. חומצה באנגלית היא acid, ו-DNA הוא ראשי התיבות הלועזיים של חומצה דאוקסי-ריבּוֹ נוקלאית (חדי העין הבחינו שגם החמצן מתחבא בַּשם וגם החומצה). ואם כבר אנחנו בתחום הגוף והרפואה, הרי התרופה המוכרת כאַסְפִּירִין, היא בעצם צירוף של אַ (אֵין, בְּלי) + Spiraea שהוא שמו של הצמח שבו חומצה מסוימת נוצרת באופן טבעי. לכן Aspirin הוא אותה חומצה שמופקת שלא מן הצמח אלא באופן מלאכותי.
עולם הכימיה מחובר מאוד לחומרים החמוצים/חומציים האלה: החל מחומצה אַצֶטית, עבור דרך האצטילן, גז שמשמש בין היתר לריתוך מתכות – וכלה באצֶטון, המוּכּר לכל מי שמסירה לַק מן הציפורניים. את הדרך המהירה לייצורו גילה לא אחר מאשר נשיאה הראשון של מדינת ישראל, דר' חיים וייצמן. תגליתו תרמה תרומה מכרעת למאמץ המלחמתי של בריטניה במלחמת העולם הראשונה מהיותו של האצטון מרכיב קריטי בייצור חומר-נפץ.
קצת מוסיקה: acid rock היא מוסיקת רוק שמתקשרת לסמי הזיה, שהבולט בהם הוא LSD ששמו המלא הוא lysergic acid diethylamide.
ובחזרה לשולחן האוכל: באיטליה, תבקשו aceto ויביאו לכם חומץ. אבל כשאתם בספרד אל תבקשו aceite כשאתם רוצים לתבל את הסלט בחומץ – כי תקבלו דווקא שמן, ומסיבה פשוטה מאוד: הזית שלנו נדד עם הכובשים הערבים – ומילה דומה מאוד בשפתם – לספרד, ומכיוון ששמן מפיקים מזית, aceite הוא שמן בספרדית.
כתיבת תגובה