נראה לכם שכדי לטפל בפצע, ראוי להניח עליו טיח, כזה שמשמש לציפוי קירות? לא ממש. אבל המילה המשמשת לשניהם – פלסתר, או פלסטר – היא אותה מילה, ולא במקרה.
פלסתר מתחיל ביוונית, וכמו מילים רבות אחרות נמצאה לו גם נגזרת עברית. במקור, הפלסתר בא מן המילה היוונית plassein שפירושה ליצור. plastes הוא היוצר, ומאותו שורש גם plastikos שמתייחס לכל מה שיוצרים אותו. מנתח פלסטיקאי לא נקרא כך על שם הפלסטיק (עוד מילה שנוצרה מאותו מקור) אלא מפני שהוא יוצר, בונה. מאותו מקור גם אומנות פלסטית, כזו של יצירה מוחשית, ומכאן גם plasma שפירושה משהו שנוצר. השימוש במונח כדי לתאר את החלק הנוזלי שבדם הוא רק מן המאה ה-19, וטלוויזיית הפלזמה היא כמובן בת ימינו ממש. וכיוון שמדובר בחומר ביד היוצר, מי לנו קרוב לכך יותר מן הפלסטֶלינה המוּכֶּרֶת, שקיבלה את השם העברי טִינִית בגלל הטִין שממנו היא עשויה.
המילה היוונית קיבלה בעברית גוון קצת שונה: פלסתר (ובכתיב אחר פלסטר) נהייה בעברית מילה לזיוף, הונאה, תרמית, דבר שמישהו "נתן לו צורה" אם להיצמד למשמעות המקורית. מכאן, היתה קצרה הדרך לכתבי פלסתר, שהם כתבי השמצה (בדרך כלל עם "עובדות" מזויפות), כאלה שברחוב החרדי נקראים היום פשקווילים (אגב, מילה שיש מי שרואה את מקורה בצירוף "פתקי-עוול" בהגייה אשכנזית). פלסתר, בגלל היצירה של משהו אחר, נהייה מילה נרדפת לא רק לזיוף, אלא גם לסתירה: עשה פלסתר את דברי המחוקק, פירושו סתר וקעקע אותם. "ואי אתה עושה תורתך פלסתר" (כלומר שקר, זיוף) נאמר במסכת ברכות. ובמקום אחר, בתלמוד ירושלמי, אומר ר' שמעון בן אלעזר על מתירי "היתר עסקא" במתן הלוואות: "יותר ממה שכופרין בעיקר, כופרין [=בכך] שעושין התורה פלסתרן ואת משה טיפש".
אז היצירה ביוונית הפכה ל"יצירה" בעברית, והיא לא רק "מכסָה" על האמת, אלא גם באמת מכסָה: plassein היוונית שכבר הוזכרה למעלה, קיבלה את הצורה emplassein שפירושה למרוח, לכסות. המילה הזו, שהפכה ל-implastarium בלטינית, היא הפּלַסטר המוכר לנו – פעם כ-plaster שהוא גם באנגלית של ימינו טיח המשמש בתהליך הבנייה, וגם הפלסטר (כדי להבחינו מהמילה פלסתר) המשמש לטיפול בפצע או בנגע. emplastare פירושו להניח פלסטר, רטייה, על הפצע. כבר הרופא הקדום גָלֶנוּס בן המאה השנייה לספירה, דיבר על פלסטר שמניחים על הפצע לחימום ולריפוי. וה"גבס" שאנחנו מכירים לאיחוי של שברים בגפיים (וגם בבנייה, בעבודות דקורציה) נקרא Plaster of Paris. אז מהיכן האִסְפְּלַנִית שלנו, שהיא המילה העברית המשמשת במקום פלסטר? splenion (מילה יוונית כמובן) היא רטייה, תחבושת שכורכים סביב האיבר החולה כדי לחממו ולרככו, שפשוט הוסיפו לה סיומת עברית. וגם זו מילה המופיעה כבר במקורותינו, ואפילו יש לגביה הלכה: "אסור ליתן אספלנית על גבי המכָּה בשבת לכתחילה. אבל אם נתן מערב שבת, מותר".
plastrum הלטיני, כנראה מפני צורתו כשכבה דקה, התגלגל ל-piastra באיטלקית במשמעות לוח של מתכת דקה. במאה ה-17 קראו כך לדולר הספרדי, ואחר כך התאזרח במדינות שונות כשם של מטבע. כך במצרים, בסודאן – וכך גם בטורקיה ששלטה בין השאר בארץ ישראל. לירה טורקית אחת היתה מחולקת ל-100 פיאסטֶר שאחד מכינוייו היה "גרוש". ואחרי שהלכו מכאן הטורקים ובאו האנגלים, ההליך החוקי במשך 10 שנים היתה הלירה המצרית, שגם היא נחלקה ל-100 פיאסטר, וכל פיאסטר היה מחולק ל-10 מיל (קיצור של Millieme) שפירושו אחד חלקי אלף, אלפית של הלירה, והוא באמת לא שווה מיל… עד שבאה הפרוטה ואחריה האגורה אשר, תודה לאל, לקחו את שמותיהן מן המקורות העבריים.
כתיבת תגובה