לנושא הפעם אנחנו מתייחסים בחיל ורעדה – מכיוון שהנושא הוא חִיל ורעדה.
"חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת" משורר משה בשירת הים. ומה עושים כשתוקף חִיל, פחד גדול? רועדים מפחד. והקשר בין החִיל – הפחד, האימה – ובין הרעד, קיים לא רק בפסיכולוגיה, אלא גם באטימולוגיה: את הפסוק "לא תירא מהם" בספר דברים, מתרגם אונקלוס לארמית: "לא תדחל מנהון". ואותו שורש ד-ח-ל משמש אותו גם בבואו לתרגם ביטויים אחרים המבטאים פחד, כגון גור. והשורש הזה הוא בשימוש גם בעברית מודרנית: החל בביטוי "בִּדְחִילוּ ורחימו" שפירושו ביראה ואהבה – וכלה בדחליל המוצב בגינותינו, ומטרתו להפחיד, לזרוע יראה בקרב הציפורים החומדות את הירקות והפירות.
ויש מי שרואה גם את הקשר שבין דחל, פחד, לבין זחילה (חילופים של האותיות ד' ו-ז' בין עברית לארמית הם תופעה מוכרת): "עַל-כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא" אומר רֵעוֹ של איוב. ואילו בתפילת ימים נוראים נמצא את שורת הפיוט "זָחַלְתִּי וְחַלְתִּי, יוֹם בּוֹ תְּדִינֵנִי". לפי זה, הזחילה, הכְּריעָה, היא גם סימן ליראה, וגם קרובה לה בצורה הלשונית.
לא ניפרד מן הציפורים שמבריח הדחליל, לפני שנזכיר את הציפור דוחל שחור גרון, שקיבלה את שמה מן השרש ד-ח-ל (שקיים במובן זה גם בערבית), שמשמעו לרעוד, שכן מנהגה של ציפור זו להרעיד את זנבה. באנגלית, שמה מציין תכונה אחרת: היא נקראת Common Stonechat, שכן היא משמיעה קול שמזכיר הקשה של אבן באבן, כאילו שהאבנים מנהלות ביניהן "צ'אט". ואם ממש אינכם יכולים לחיות בלי לדעת זאת, הרי השם המדעי של הציפור הוא Saxicola torquata שפירושו "דַייר-הסלעים בעל הצווארון".
הרעידה – בין אם היא אותה מילה נרדפת לפחד, ובין אם היא ביטוי שלו – שימשה לא רק את רֵע איוב ואת מחברי התפילות לימים הנוראים, אלא גם את הנוצרים הפרוטסטנטים. בני כת הקווֵיקֶרים הם בעצם Quakers – בדיוק אותה מילה כמו ב-earthquake, רעידת אדמה. הקוויקרים הפוריטנים הופיעו לראשונה באנגליה של המאה ה-17, שם נרדפו והושפלו, ולבסוף מצאו את ישועתם מעבר לים, באמריקה (לימים ארצות הברית), שם הקים מנהיגם William Penn את העיר הנקראת על שמו פנסילבניה. שמם, קוויקרים, בא לפי גרסה אחת מפני שנהגו להתנועע ולרעוד בעת התפילה – ולפי גרסה אחרת, השם החל דווקא בעלבון כלפיהם, כאילו דרשו מאחרים לרעוד מפני דברי האל, וסופו שהם אימצו אותו כשמם.
הקוויקר הכי מוכר לנו הוא זה המופיע על קופסת פתיתֵי שיבולת שועל מתוצרת Quaker Oats – מה שבעברית הפך את המוצר בפשטות ל"קווַאקֶר".
לא רק הקוויקרים רועדים: מתוכם צמחו ה-Shakers, המתנדנדים, ולא שהם המציאו את ריקוד השייק או את המילק שייק, אלא שגם הם נהגו להתנועע ולרעוד בעת תפילתם. מעניין מאוד, שהן הקווייקרים והן השייקרים האמינו שאדם יכול להגיע להגשמה עצמית ולאמונה בלי צורך ב"גורם מתווך" בדמות כומר – קו דומה מאוד לזה של החסידים אצלנו, אנשי האמונה העממית והלא-ממסדית, שגם הם מבטאים את רגשותיהם ואמונתם במחוות גופניות כגון נענועים ורעידות!
השייקרים, חסידי עבודת האל בעשיית כל דבר בשלמות ובהקפדה, הורישו עקב כך סגנון ייחודי מאוד של ארכיטקטורה וריהוט, שאכן נקרא Shaker style.
כתיבת תגובה