איך במקורות אומרים: שירותים, ישבן, להשתין, ואיך נקראים איברי המין של הגבר ושל האישה? סקירה מיוחדת של מילים "גסות" (עדינות/רגישות) ושל "לשון נקייה" בלשון המקרא ובלשון חז"ל, כולל אישוש לדברי הרמב"ם על הסיבה שהעברית נקראת "לשון הקודש".

איגדתי פה מילים רגישות או עדינות העוסקות בעולם המין או בעולם ההפרשות – כיצד הן מופיעות במקורות הקדומים שלנו: בלשון המקרא ובלשון חז"ל (ומעט מימי הביניים).

רבים מהשמות פה אינם אלא כינויים לדבר עצמו או לפעולה עצמה, ויש פה אישוש לדברי הרמב"ם לסיבה שהעברית נקראת לשון קודש:

"ולי גם כן טענה וסיבה בקריאת לשוננו זה לשון הקודש […] מפני שזה הלשון הקדוש לא הונח בו שם כלל לכלי המשגל לא מן האנשים ולא מן הנשים ולא לגוף המעשה המביא להולדה ולא לשתן ולא לצואה. אלה הם הדברים כולם לא הונח להם שם ראשון כלל בלשון העברי אלא ידובר בהם בשמות מושאלים וברמיזות".

הערות אחדות על הטבלה:

  • כללי

לפעמים מופיע בטבלה שם שמוּכּר במשמעותו הרווחת והמוכרת אבל פה הוא בא במשמעות הקשורה לעניין שלנו ולא ציינתי את המשמעות הרווחת והמוכרות (למשל: התייחד עם בא פה במשמעות לשכב דווקא, נוסף על המשמעות הרווחת והמוכרת: להיות יחד).

הניקוד החלקי – שלי הוא.

  • עמודת תנ"ך

השתדלתי להביא את "הערך המילוני" (בפועל – עבר יחיד, בשם – יחיד זכר). אם הערך המילוני לא הופיע בתנ"ך שחזרתי אותו (למשל: התעלס אינו מופיע בעבר; פחד אינו מופיע ביחיד אלא ברבים) והערתי על כך בחלק ההערות. רק כשמופיע כתיב וקרי הבאתי את הצורה כמו שהיא מופיעה, ותמיד אין מדובר בצורת "הערך המילוני".

  • עמודת לשון חז"ל

אם בלשון חז"ל מופיע אותו השם כמו בתנ"ך לא ציינתי זאת, אלא הבאתי רק שמות חדשים שלא הופיע בתנ"ך.

בעמודה זו יש כמה פעלים שמופיעים במקור בנקבה והבאתי אותם בלשון זכר (כמו: וקלקל שבא במקור בנקבה: וקלקלה).

  • עמודת לשון ימינו
    לא הבאתי את כל המילים המשמשות בלשון ימינו כי הדבר ידוע ומפורסם ואין בהם מן החידוש פה.

 

בימינו

בתנ"ך בחז"ל

הערות

שירותים קרי וכתיב (מלכים ב י כז):

כתיב מחראות, קרי מוֹצָאוֹת

בית הכיסא

(ברכות כג ע"ב)

בית הכבוד מופיע בימי הביניים והוא מבוסס על האזכור "בית כסא של כבוד" שמופיע במשנה (תמיד א א)
פיפי, שתן, קט֫נים, מספר 1 קרי וכתיב (מלכים ב יח כז):

כתיב שיניהם, קרי מֵימֵי רַגְלֵיהֶם

קטנים

(ברכות כה ע"ב)

מי רגליים – בחז"ל מופיע גם ככינוי לצואה (מכשירין פ"ט מ"ה)
השתין, עשה פיפי

 

 

מַשְׁתִּין

(שמואל א כה כב)

 

הֵסֵך את רגליו

(שמואל א כד ד)

הטיל מים

(חולין כד ע"ב)

 

עשה צרכים

(נידה פ"ט מ"ב)

מַשְׁתִּין  – בתנ"ך השורש הוא כנראה ש-נ-י, והצורה הייתה התשין, ובשיכול: השתין. יש הרואים כבר בפועל בתנ"ך שורש תנייני (ש-ת-נ)

 

הסך את רגליו – יש המסבירים שהכוונה לעשיית גדולים

עשה קקי, ח*בן הֵסֵך את רגליו

(שמואל א כד ד)

  הסך את רגליו – יש המסבירים שבתנ"ך הכוונה להשתין. במשנה הסך את רגליו הכוונה לעשיית גדולים
קקי/קקה, צואה, חרא, גד֫ולים, מספר 2 גָּלָל

(מלכים א יד י)

 

קרי וכתיב (מלכים ב יח כז; ישעיה לו יב):

כתיב חריהם/חראיהם, קרי: צוֹאָתָם

גדולים

(ברכות כה ע"ב)

 

רְעִי

(שבת קכא ע"ב)

 

צואה – למד הצורה הזו מופיעה בתנ"ך גם צֵאָה (וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ – דברים כג יד).

בלשון חז"ל צואה משמעה גם הפרשות אחרות, כמו צואת האוזן וצואת החוטם (ב"מ קז ע"ב), ומי רגליים בא גם במשמעות צואה (מכשירין פ"ט מ"ה)

 

בתנ"ך מופיעה המילה פֶּרֶשׁ (שמות כט יד) ויש המסבירים שהכוונה לצואה וכנראה גם לשתן (מלשון הפרשות הגוף) ויש המסבירים שהכוונה לפסולת

 

גם את המילה רֹאִי (נחום ג ו) יש המסבירים מלשון צואה והוא קרוב לרעי שבלשון חז"ל (בחילופי א–ע)

 

צואת העוף בתנ"ך מופיעה בכתיב: חרייונים (מלכים ב ו כה) ובקרי: דִּבְיוֹנִים. בלשון חז"ל היא מופיעה בשם לַשלֶשת

זֶרע זֶרע

(ויקרא טו טז)

 

זִרְמָה

(יחזקאל כג כ)

קֶרִי

(ברכות כא ע"ב)

זרמה – מדויק יותר לומר שזה השפך של שכבת הזרע (כנראה הגמירה עצמה)

 

במקרא מופיע קָרֶה (דברים כג יא – מִקְּרֵה לָיְלָה) במשמעות אירוע או מקרה של פליטת זרע

ביצים, אֲשָכים

 

אֶשֶך

(ויקרא כא כ)

 

דַּכָּא/דַּכָּה

(דברים כג ב)

 

פַּחַד

(איוב מ יז)

ביצים

(ברכות מ"ד ע"ב)

 

 

פחד – יש המסבירים שהכוונה לירך

 

בלשון חז"ל יש כינוי מיוחד למי שיש לו ביצים גדולות או ארוכות: מְאוּשְׁכָּן (בכורות פ"ז מ"ה – נגזר מהמילה אשך), קַיָּין (ברכות מ"ד ע"ב)

 

פין בשר

(ויקרא טו ב)

 

יָרֵך

(שמות א ה)

 

שׇׁפְכָה

(דברים כג ב)

בעל גֶבר

(ברכות פ"ז מ"ה)

 

גיד

(ברכות מ"ד ע"ב)

 

פַּרְמַשְׁתָּק

(מועד קטן יח ע"א)

 

אמה

(נידה יג ע"א)

 

מילה

(שבת פ"ט מ"ג)

 

אותו מקום

(יבמות עה ע"ב)

שׇׁפְכָה (=שופכה) – צינור השתן, איבר המין של הזכר

 

בעל גבר – איבר מין גדול. יש המסבירים שיש פה לשון נקייה של חילופי א-ג (אבר-גבר)

 

גיד – הרמב"ם (מורה נבוכים ג ח) סבור שגיד שבתנ"ך בא גם במשמעות פין

 

פרמשתק – מילה שאולה מפרסית

פּוֹת בשר

(ויקרא טו יט)

 

פֹּת

(ישעיה ג יז)

 

 

 

 

פָּנֶיהָ

(נדה פ"ב מ"ג)

 

נידה

(שבת פ"ו מ"ב)

 

בית התורפה

(נדה פ"ח מ"א)

 

בית הבושת

(חולין פ"ט מ"ב)

 

אותו מקום

(נדרים כ ע"א)

 

מקום התורף

(ברכות כד ע"א)

פֹּת – יש המסבירים שאין הכוונה לאיבר המין הנשי אלא למצח

 

קֳבָה (=קובה) – הרמב"ם (מורה נבוכים ג ח) סבור שקֳבָה שבתנ"ך בא במשמעות פות

 

אותו מקום – בא גם במשמעות מקום יציאת השתן של האישה (גיטין סט ע"ב)

 

יָרֵך – יש המסבירים שגם יָרֵך שמוזכר בפרשת אישה סוטה (במדבר ה כז) משמעו איבר המין הנשי

 

רֶחם רֶחם

(בראשית כ יח)

קֶבר

(אהלות פ"ז מ"ד)

 

שיפולי מעיה

(נידה ס"ג א)

שיפולי מעיה = בית הרחם
שדיים שדיים

(יחזקאל טז ז)

 

דדיים

(יחזקאל כג ג)

  שדיים – בא גם בהקשר של בעלי חיים, כמו: גַּם (תנין) [תַּנִּים] חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶ (איכה ד ג)

 

עָטִין – המילה מופיעה פעם אחת: עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה (איוב כא כד), והמשמעות מסופקת. יש המסבירים שהכוונה לדַד, שָד, ויש המסבירים שהכוונה לכי קיבול

זִקפה  

 

קישוי

(יבמות נג ע"ב)

 

על הפסוק וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו יש דרשה בחז"ל: וַיִּלָּפֵת – שמעשה בשרו כרָאשֵי לְפָתוֹת (סנהדרין יט ע"ב). כלומר רֹאש לֶפת פה בא במשמעות קישוי
ישבן, תחת אחור

(יחזקאל ח טז)

 

שֵת

(שמואל ב י ד)

עכוז

(בכורות מ ע"א)

 

עֲגָבוֹת

(ברכות כד ע"א)

עגבות – בא רק ברבים

 

בחז"ל מופיעים עוד חלקים בישבן: פי הטבעת (בבא קמא צב ע"א) או בית נקובתו (פסחים עד ע"א) – מקום יציאת הצואה,  חַלחוֹלֶת (חולין נ ע"א) – הקטע האחרון של המעי הגס שמסתיים בפי הטבעת

 

טחורים – התנפחות הוורידים בחלחולת. בתנ"ך באה צורת הכתיב עפלים וצורת הקרי טְחֹרִים, ולפעמים גם מופיעה צורת הכתיב טְחֹרִים. בלשון חז"ל טחורים מכונים תַחְתּוֹנִיּוֹת (שבת פ"א ע"א)

הפליץ   פִּיחָה

(שמות רבה מג)

עיטוש של מטה – מובא ברש"י (ברכות סב ע"א)
הפשיט הֶעֱרָה

(ויקרא כ יח)

ערטל

(בראשית רבה פרשת ו אות ו)

 
ערווה, עירום ערווה

(בראשית ט  כב)

 

עֵרֹם, עֵירֹם

(יחזקאל טז ז, לט)

 

עָרֹם, עָרוֹם 

(ישעיה נח ז; שם כ ב)

 

עֶרְיָה

(יחזקאל טז ז)

 

מָעוֹרִים

(חבקוק ב טו)

 

מַעַר

(נחום ג ה)

 

כנף

(דברים כג א)

מָעוֹרִים – המילה מופיעה פעם אחת בתנ"ך בצורה מְעוֹרֵיהֶם

 

מַעַר – המילה מופיעה פעם אחת בתנ"ך מַעֲרֶה

 

כנף – מלשון כיסוי וסתר. משמעות זו באה נוסף על המשמעות הרווחת

 

מפשעה מְבוּשים

(דברים כה יא)

יש המסבירים שהכוונה לאיבר המין ויש המסבירים שהכוונה לביצים
שכב, קיים יחסי מין, ז*ין, עשה אהבה, התנה אהבים, התעלס

 

שכב

(בראשית ל טז)

 

יָדע

(בראשית ד א)

 

בא על־

(בראשית כד מב)

 

בָּעַל

(דברים כאי ג)

 

התעלס

(משלי ז יח)

 

קָרב אל־

(בראשית לז יח; ויקרא כ טז)

 

ניגש אל־

(שמות יט טו)

 

זָנָה

(בראשית לח כד)

 

הִתְנוּ אֲהָבִים

(הושע ח ט)

 

ראה ערווה

(ויקרא כ יז)

 

גילה ערווה

(ויקרא יח ו)

 

קרי וכתיב (דברים כח ל):

כתיב ישגלנה, קרי יִשְׁכָּבֶנָּה

 

עשה מעשה

(ברכות טז ע"א)

 

מְספר עִם

(נדרים כ ע"א)

 

שימש / שימש מיטתו

(גיטין ע ע"א)

 

נזקק לאשתו

(בבא מציעא קז ע"ב)

 

עשה צרכים

(ברכות סב ע"א)

 

מְדַבּר

(ירושלמי כתובות פ"א כה סע"ג)

 

אוכֵל

(כתובות סד ע"ב)

 

נהנה ל־

(נדרים פ"ח מ"ז)

 

התייחד עם־

(גיטין פ"ח מ"ד)

 

הלין

(תמורה כט ע"א)

 

נכבש

(יבמות ס"ט ע"ב)

 

קלקל

(יבמות צב ע"א)

 

דָרס

(כתובות יג ע"א)

 

הֶרגֵל דָבר

(עבודה זרה יז ע"א)

 

הֶרְגל עברה

(שבת יא ע"א)

בָּעַל – בתנ"ך השימוש במילה הזו בהקשר של בעילה במסגרת חיי אישות של בעל ואישה ולא במשכב "סתם"  

 

לצחק בתנ"ך (וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ) נתון בוויכוח פרשני מה משמעו – יחסי מין או משחק מקדים וכדומה

 

עשה צרכים – משמעו גם השתין

 

חז"ל (בראשית רבה פ ה)

דורשים את לשון עינוי במקרא (וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ): "וישכב אותה – דרכה, ויענה – שלא כדרכה"

 

אוכל – לפי הדרש יש לכך רמז כבר בתנ"ך: כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל (בראשית לט ו)

 

בתנ"ך השורש ר-ב-ע משמש למשכב עם בהמה: וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כׇּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ (ויקרא כ טז)

 

בלשון חז"ל בהקשר של בעלי חיים מופיע נזקקים זה לזה (בבא בתרא עד ע"ב) וגם מזדווגים: "בהמה וחיה ועוף

שמזדווגין זה אצל זה" (ראש השנה יא ע"א). כמו כן מופיע מתעסקים (זבים ב ב)

 

נכבש – כנראה במשמעות של בעילה באונס

 

ניגש אל־ – מופיע בהכנה למעמד הר סיני והכוונה שלא לשכב עם האישה

 

זונָה זונה

(בראשית לד לא)

 

קְדֵשָׁה

(בראשית לח כא)

יוצאת החוץ

(כלים כח ט)

קְדֵשָׁה  – בתנ"ך מופיעה גם הצורה בזכר: קָדֵשׁ (מלכים א כב מז)

 

בימי הביניים מופיעה המילה נַפקָנית וגם נַפקָה – מלשון נפק הארמית שמשמעו יצא

זְנות

ניאוף

זנות

(הושע ו י)

 

זימה

(ויקרא יח יז)

 

ניאוף

(ירמיה כג יד)

ערווה

(אבות ג יב)

 

עריות

(עבודה זרה כא ע"ב)

ניאוף – לשון נאף מופיע בהקשר של אשת איש

 

ערווה בלשון חז"ל באה גם במשמעות  כינוי לאישה האסורה ביחסי מיין עם אדם בעל קרבה משפחתית (חגיגה א ז)

 

המקורות שהסתמכתי עליהם פה:

 

רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"