הצלילים היפים של הבוקר הם אלה שמשמיעות הציפורים. הציפור פשוט צופֶרֶת, בדיוק כמו צופר המכונית וצפירת יום הזhכרון. מכאן שמה ציפור. והיא גם פשוט מצפצפת על כולם: "ציף ציף מעל הרציף". והצפצוף, לא שלה, יצר כנראה את שמו של עץ הצפצפה, על שם הרחש שמשמיעים עלי העץ וענפיו. העץ הוא ממשפחת הערבתיים, וחכמי התלמוד – וגם דורות של חכמים אחריהם – טרחו והסבירו את ההבדלים הקיימים בכל זאת בין הערבה הכְּשֵרָה לשמש כאחד מארבעת המינים בחג הסוכות ובין הצפצפה הפסולה. ולא בכדי: הם ועליהם כל כך דומים עד שהתלמוד מציין שמאז שחרב בית המקדש נתחלפו השמות: ערבה – צפצפה, צפצפה – ערבה. כלומר, העץ הקרוי בלשון המקרא ערבה התחלף בשם צפצפה. תופעה זו קיימת גם בשפה הערבית, שבה העץ נקרא גם צפצאף – וגם סאלג', שדומה לשמה המדעי של הערבה Salix. ואם מדע – אז קצת רפואה: בתרופות שונות, בשמפו לשיער ובתכשירים אחרים יש מרכיב של חומצה סליצילית, שקיבלה את שמה משמה של הערבה Salix, שכן בקליפתו של העץ מצויה החומצה בריכוז גבוה. כבר אלפי שנים מנצלים את החומר למטרות רפואיות – ובריאקציה כימית יזומה נוצרת הנגזרת היעילה יותר שלו, התרופה הנמכרת ביותר בעולם: אספירין.

ואם אתם ממש-ממש רוצים לקשור בין הציפורים לעצי הצפצפה – ולא רק בשל הצפצוף – הרי אחד מסוגי עץ הצפצפה נקרא Aspen (כשמו של אתר-הסקי המפורסם בקולוראדו), ועם קצת אוזן מוזיקלית, נקייה מצפצופים, אפשר למצוא ב-Aspen את: "ובכל ביצה, הַס פֶּן תעיר, ישן לו אפרוח זעיר", של ביאליק…

צפרא טבא רבי אליהו! מה הקשר בין הציפור – לבוקר? לא קשר ולא ציפורים. צפרא בארמית היא בוקר, ואליה קישרו גם את הצפירה שמקובלת כשעת השחר, וגם את הצפרירים (שוב ביאליק) שהם רוחות הבוקר הקלות. אבל, לצפרירים שהיום מתלווָה אליהם לווית חן, והם מופיעים בלא-מעט שמות פרטיים ושמות משפחה, יש עבר אפלולי משהו: הצפרירים בדורות קודמים, שבהם עוד זכרו את המקורות הארמיים, היו לא פחות משדים ומזיקים הפועלים בשעות הבוקר! שם, הם נקראים
"בני צפרירי". אבל, חסד נעשה להם עם השנים, וככל שפחתו העיסוק והאמונה בשדים, יותר ויותר אנשים נקראים צפריר.

וכשאתם תקועים בפקק בבוקר בדרך לעבודה, מה עושים אנשים? צופרים. הם יכולים אמנם לצפור בצופר המכונית – אבל ייתכן מאוד שהם דווקא חוזרים לאחור! הפסוק בספר שופטים "וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר מִי יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד" פורש על ידי חוקרים אחדים לא במובן של לעזוב את ההר עם שחר, בבוקר, לפי המשמעות של צפרא=בוקר – אלא במשמעות של אחורה פנה.

כן, כל ציפור זקוקה לגור איפשהו, והמקום המתאים ביותר לציפור הוא אם כן – קֵן. פשוט קן לציפור בין העצים. בלטינית, קן הוא nidus, ממנו נגזרה בין היתר המילה האנגלית nest במשמעות קן, ו-to nestle במשמעות של לקנן, לבנות קן וגם להתרפק. מזכיר לכם משהו מתוק? בשנת 1866 הקים Henri Nestlé חברה לייצור מזון לתינוקות, שהיתה עם השנים לענק של מיליארדים רבים (בין היתר היא בעלת השליטה ב"אסם" הישראלית), ומייצרת כמה מהמותגים הידועים ביותר, בין השאר Nescafé שצורת הכנתו החדשנית הוצגה בשעתה בתור נס קפה

nestle בגרמנית של יושבי שווייץ, שם מרכז החברה, הוא קן קטן – מה שמסביר כמובן את הלוגו המוכר כל-כך של החברה.

מן ה-nidus הלטיני, והפועל nidicare, לקנן, נוצר כנראה גם הפועל הצרפתי nichier, וממנו היתה הדרך קצרה ל-niche הלא היא הגומחה, השקערורית שבקיר. והיא כבר מזמן נטשה את התפקיד הנחבא אל הקירות, והיתה לפלח-שוק, כמו הנישה של צעירים יאפיים או גברים בגיל-הזהב.