על מקור המילים: צועני, פלמנקו (הריקוד).
מה קרה לצועני שידו הוּשמה בגֶבֶס? הפתרון יבוא בסוף, אבל ראשית יש לברר מהיכן הגיעו הצוענים, ואיך זה קשור לשמם.
על הצוענים אפשר לומר שיחסי הציבור שלהם אינם סיפור-הצלחה: שמם, צוענים, מודבק לתכונות של רמאות, גניבות וכד'. גם ההתחקות אחרי מקור שמם מביאה להקשרים אלה: מקורם ההיסטורי של הצוענים הוא בהודו, משם עברו כנראה למצרים, וממנה לארצות שונות באירופה, עם ריכוז גדול בדרום ספרד. הצוענים בכלל קוראים לעצמם Roma או Rom שפירושו אדם, גבר, וב"פוליטיקלי קורקט" אכן קוראים להם בני-רוֹם. שפתם נקראת Romany בלי שום קשר לשפה המדוברת ברומניה, או למשפחת השפות הרומאניות. אבל, משך דורות, השמות – וההקשרים – היו שליליים. למשל: אחד ההסברים לשם שבו הם מוּכָּרים בגרמנית צִיגוֹינֶר ובאיטלקית zingari, הוא שבט בשם Tchinganes מהודו, הידוע – איך לא? – במעשי גניבה ושוד. בסיציליה מעדיפים לקרוא להם Camminanti, אלה ההולכים, הנוודים, מה שמתאר את אורח חייהם שאינו קשור למקום קבוע.
בצרפתית הם נקראים בוהמיים – Bohémien – שם שהודבק עם השנים גם ל"סתם אנשים" המנהלים אורח חיים לא-נורמטיבי. הצוענים זכו בשם הזה מפני שהצרפתים במאה ה-15 האמינו שמקורם של הצוענים במלכות בוהמיה (היום מערב צ'כיה), שממנה אכן גורשו. הייתם מאמינים שגם בירושלים המזרחית, בשכונת באב אל-חוּטה, יש אוכלוסיה צוענית מוזנחת? הם מכונים בערבית נוואָר (ביחיד: נור), מילה שמשמעותה נווד, אבל בעצם היא כינוי גנאי למלוכלך. כתבה מרתקת ב"מסע אחר" מלמדת שהם מוסלמים – אבל הנשים מתקשטות בנקודה אדומה על מצחן, זכר ל"מוצאן" ההודי. שם גם מצוטט חוקר ארץ ישראל זאב וילנאי על יחסם של הערבים לצוענים ה"מקומיים" (שאינו טוב מיחסם של עמים אחרים, כולל היהודים, לצוענים): "הם נחשבים בעיני הערבים לשפלים ובזויים והצועניות לפרוצות ויצאניות. כדי לבייש אדם יקרא לו הערבי נורי".
הגיאוגרפיה הלשונית הזו בדבר מקור שמם של הצוענים חוצה יבשות: יש אפילו טענה, שהפְלַמֶנקו, הריקוד שרוקדים הצוענים של אנדלוסיה בספרד – קיבל את שמו מהחצר הפלֶמית, בארצות השפלה של אירופה, שם שלטו הספרדים לא מעט שנים!
ובכל זאת, השם המוכר יותר של הצוענים הוא gypsy באנגלית, והוא בא דווקא להזכיר שהצוענים באו – ממצרים! gypsy הוא בעצם גלגולו של gypcian, שהיה קודם Egyptian – מצרי, בגלל החנייה שעשו הצוענים בדרך מהודו לאירופה. באנגלית, to gyp או to gip פירושו לרַמות, להונות – בדיוק ממקור מילולי זה. ובערבית, הצוענים נקראים kipti הלא הוא הקוֹפְּטִי, המצרי. בגלגול הספרדי הג'יפסי הוא gitano. חובבי העישון הכבד בוודאי מכירים את סיגריות Gitanes (צועניות בספרדית) שמולאו בטבק כהה, ועל אריזת החפיסה נראית צועניה מנגנת בטמבורין.
והעברית שלנו? היא מתחברת ממש נפלא גם לסיפור יציאת מצרים של הצוענים, גם לסיפור הנדודים – וגם לשמות האירופיים! (ואיש אינו יכול לומר מהו המקור המדויק של המילה.) ראשית, צועני נשמע דומה מאוד לציגנער האידי ולציגוינר הגרמני. שנית, השורש צ-ע-נ פירושו לנדוד, לעקור: "אֹהֶל בַּל-יִצְעָן בַּל-יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח, וְכָל-חֲבָלָיו, בַּל-יִנָּתֵקוּ" נאמר בספר ישעיהו. ושלישית, וזה אולי היפה מכל, צען היא בעצם מצרים! צען היתה עיר הבירה של מצרים התחתונה (מצרים הצפונית) זמן רב, וככזו שימשה עיר הבירה של מצרים כולה בשנים 1085-656 לפנה"ס. היא משמשת כינוי למצרים כולה. שוב ישעיהו הנביא: "נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן, נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף; הִתְעוּ אֶת-מִצְרַיִם, פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ".
נדד לו ה-gypsy שלנו בדרכים הרחוקות מהודו ועד ספרד ושבר את ידו. מה עשו? שמו אותה בגבס, gypsum באנגלית. מה הקשר? אין שום קשר! המקור הוא המילה היוונית gypsos שמקורה הוא שֵמי: הגֶבֶס שלנו והגיבס הערבי. כדי לעודד אותו, נשלח לו פרח. ומה מתאים יותר מהפרח גִּבְסָנִית ערבית – הלא היא Gypsophila arabica – ולא מפני שהיא צועניה נודדת, אלא מפני שלפי שמה היא "אוהבת גיר", ואכן היא מיטיבה לגדול באדמות עשירות בסידן, מקור הגבס.
כתיבת תגובה