על מקור המילים: פלגמטי, אפתיה, בולמוס, בולימיה.
מעט סטטיסטיקה-בגרוש: חיפוש ב"גוגל" של הצירוף "שמנה וטוב לה" מניבה 898 תשובות (חלקן כאלה שמדברות בשבח הגִזְרָה המלאה-פלוס) – אבל רק 8 תשובות מניב חיפוש הצירוף "רזה וטוב לה" (וגם חלק מהן כאלה שבעצם רוצות לשכנע אותנו כמה טוב לרזות…). בקצרה: יגידו הרופאים ומלכות היופי מה שיגידו, העם עִם השמֶנֶת, ואם אפשר כזו של 18%.
ולא רק היום: כל המקורות מדברים בשבחם של השמֵנים: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" נאמר על מי שעלה לגדולה. "חלקו שָמֵן" הוא ביטוי מליצי כדי לתאר מי שגורלו טוב, כזה שנהנה ממִשְמני הארץ. בקיצור: שׂוחֶה בשמנת – ואם תרצו, הוא ה-crème de la crème. ומה אומרים על הרזים המסכנים? אדמה רזה דלה בחומרי-מזון לצמח. "אֵיפַת רָזוֹן, זְעוּמָה" אומר מיכה הנביא כדי לתאר מידה פגומה. וגם המרגלים שנשלחו לתור את הארץ נתבקשו לדווח "וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה".
בקיצור: זה אולי לא כל כך בריא – אבל זה בוודאי הרבה יותר משמֵח להיות שמן!
באנגלית fat הוא שֶמֶן וגם שָמֵן, מילה שמקורה בשורש poid בלשונות היסוד, שתיארה גודש של מים או חלב. מכאן הוא התגלגל ל-poids, משקל בצרפתית, ל-pion ביוונית ו-pinguis בלטינית שמובנם: שמן. pinguid הוא שמנוני, באנגלית. לַחלק הטוב והמתַגמל ביותר קוראים החלק השמן. ומעניין לראות, לאֵילו כיוונים נוספים נלקח השורש הזה: חוקרי המילים מקשרים בין pinguis ל-opimus בלטינית שפירושו שופֵע, מלא (במקור, כזכור, היה מדובר בגודש של נוזל) – ומכאן הם מגיעים
ל-pinus, הלא הוא עץ האורן, pine, השופע שָׂרָף.
ולא רק הוא: מאותו opimus הם סבורים שנוצרה גם המילה pomo שפירושה תפוח – מכאן pomme תפוח בצרפתית (ו- pommes frites שהם צ'יפס תפוחי אדמה). בל נשכח את העגבנייה, pomodoro באיטלקית, שהחלה את דרכה כ-pomo d’amore , תפוח אהבה, שהמילה העברית משמֶרֶת היטב את כוונתה המילולית (ונקלטה בלשוננו למרות התנגדותו המרה, מסיבה זו, של אליעזר בן-יהודה)! pomata היא משחה רפואית וקוסמטית שבמקור נעשתה תוך שימוש בפרי התפוח. קצת פיזיולוגיה: אותו שורש לטיני התגלגל גם ל-pituita, לֵיחָה, ריר, מאותו אזור דימויים של נוזל שופע. וגם: גודש ב-phlegm, אחד מנוזלי הגוף (שבעבר האמינו כי הם משפיעים על חיינו) – הוא זה שיוצר את הפלֶגמַאטי, הטיפוס הקר ואדיש ואפילו אפאתי. וזה נגזר מהמילה היוונית phlegm (אש, בּעֵרָה – קרובתה של flame האנגלית – מכיוון שהאמינו כי הנוזלים האלה מקורם בתהליך של חום. חִשבו על המילה דלֶקֶת). אחד הנוזלים האלה נקרא humour (במקור: נוזל-גוף של בעל-חיים או צמח) – מילה ששינתה מאוחר יותר את משמעותה לְמה שאנו מכירים היום.
שָמֵן נוצר כמובן משֶמֶן, כפי שידוע היטב לא רק מתוך הצליל הדומה, אלא גם לכל מי שסופֵר קלוריות. השמן הופק בעבר מזיתים, ולכן אך טבעי הוא שתהיה להם מילה דומה: olive לזית – oil לשֶמֶן, oleum בלטינית. ולכן נפט, שמן אדמה, הוא petroleum, ופסטה בשום ושמן היא aglio olio כפי שכבר צוין כאן בהזדמנות קודמת, כשהנושא היה דווקא שום ולא שמן. ובמקורותינו שֶמֶן סתם הוא שמן זיתים, וגם בערבית זֵית = שמן.
שָמֵן יכול, כידוע, להיות גם שמן מאוד, וכשיש לו בּוּלמוּס של אכילה אומרים עליו שהוא סובל מבּוּלִימיה (כן, אותה מילה!)– צירוף של bou (שוֹר ביוונית ו-limos, רָעָב) – יש לו "תיאבון של שוֹר". ואם הוא ממש מתקדם הוא כבר סובל מ-obesity, וכמוהו אתה פוגש לאלפים בעולם השׂבֵע, ולצערנו גם לא מעט אצלנו. גם ה-obese מתחיל בלטינית: השורש המקורי הוא obdere: צירוף של ob (מעֵבֶר) + edere (לאכול). הקדמונים, מתברר, היו חזק בעניין של השומן: המילון האטימולוגי מביא כמה וכמה מילים ביוונית שכל כולם מבטאות שומן. למשל: התְחִילִית lipo שנגזרותיה נמצא בשמות של תרופות (כמו ליפּיטוֹר, להפחתת כולסטרול, משומני הדם) – ועד ניתוח שאיבת שומן: liposuction.
כתיבת תגובה