על מקור המילים: ג'בטה, אנפילאות, אפילציה.
בספרי המתכונים בוודאי לא תמצאו קישור בין נעלי בית – ולחם ריחני וטוב. אבל עולם המילים מגשר גם על פער זה.
נתחיל בנעליים: savate וגם sabot הן בצרפתית סוג של נעליים עממיות, לעתים עשויות מעץ. ה-sabot התגלגל לפועל saboter שפירושו לקלקל, לחַבֵּל – ומכאן גם המילה המוכרת סַבּוֹטַאז', במשמעות של חבלה. איך מגיעות הנעליים לחבלה? מסתבר שהנעליים הכבדות משמיעות רעש רב כשהולכים בהן וכשגוררים רגליים. אלה שרצו לא לעבוד, לחבל בעבודה, הלכו תוך גרירת רגליים והשמיעו רעש. השימוש במילה סבוטאז' הוא בדרך כלל זה של גרימת חבלה בזדון, ובאופן מיוחד בהקשר של מאבקים של קבוצות עובדים. אבל השימוש הרחב יותר, בצרפתית, הוא לקלקל, לעשות דבר בצורה לא טובה (למשל: בנגינה של קטע מוזיקלי).
הנעליים האלה לא נעצרו בצרפתית: בספרדית הן zapata – ונכנסו להיסטוריה עם הסרט Viva Zapata שהנציח את המהפכן המקסיקני אמיליאנו זפאטה שפעל בראשית המאה ה-20. תודו, שהשם שלו מצלצל הרבה יותר טוב בספרדית, ומרלון בּרנדו בוודאי לא היה מסכים לשחק בסרט אילו נקרא "קדימה נעל".
ואיפה הלחם? הצורה האיטלקית של אותה מילה היא ciabatta (מבטאים זאת כך: צַ'בָּטָּה). בגלל צורתה הרחבה של הנעל – שקרובה יותר לנעל-בית, בדרך כלל מעין כפכף פתוח מאחור, כזה שאינו דורש ממש לנעול אותו – נוצר סוג של לחם באותו שם: ciabatta, שהמאפיין שלו הוא צורתו הרחבה והשטוחה מעט. והצ'באטה הזו – היא מה שקרוי אצלנו ג'אבֶּטה.
מעניין, שהאתר "שפה עברית", בפרק העוסק במילים המיוחדות למקומות מסוימים בארץ, אומר כך: ג'יבוטים (גם: צ'יבוטים) – כך קרויים באילת הכפכפים המוכרים בשאר הארץ בשם נעלי אילת או כפכפי אצבע.
ונעלי בית – הלא הן אַנְפִּילאוֹת בעברית, מן המילה היוונית empilion שהיא צירוף של en (בְּ, בתוך) + pilos (לֶבֶד). נעלי-לֶבֶד אלה מופיעות כבר בתלמוד: "אחד מנעל וסנדל ואנפיליא לא יטייל בהן [ביום הכיפורים] לא מבית לבית ולא ממטה למטה". ועגנון בשפתו המיוחדת אומר: "חלץ… את נעליו ונעל אנפילאות ברגליו". וה-pilos קשור ככל הנראה למילה המשמשת בצירופים שונים שעניינם שֵׂיער: החל מצינור קַפִּילָארִי דקיק – דק כחוט השערה! – שמוביל דם בגוף, עבור דרך המותג Caterpillar ששמו בא כנראה מ- catta pilosa, חתול שָׂעִיר – וכלה באֶפִּילציה, הסרת שיער.
כתיבת תגובה