על מקור המילים: פסוק, פיסוק, פסק דין, משפט, דיקטטור, לקסיקון.
חיים ומוות ירדו כרוכים לעולם לא רק ביד הלשון – אלא גם בלשון עצמה: למשפטים ולמילים יש הרבה מן המשותף, ולא רק בעברית.
על הקֶשֶר המילולי ההדוק בין החוק (lex בלטינית, וכל נגזרותיו כגון לגאלי ולגיטימי) ובין קריאה (legere בלטינית ונגזרותיה כגון lecture, הרצאה) כבר עמדנו בהרחבה בהזדמנות אחרת. אבל הקשר בין שני התחומים – המשפט והשפה המדוברת והנכתבת – רחב הרבה יותר. הטקסט שלפניכם נכתב בצורה של פסוקים, שנקראים כך מפני שמישהו פיסק אותם, חתך אותם למבנה מסויים. פְּסַק בארמית פירושו: הוא החליט, וממנו נגזר פִּסְקָא שהוא פסק הדין – ומכאן במעבר חד לפועל to decide, להחליט, שפירושו המילולי: לחתוך. השופט בערבית הוא קאדי, ככל נראה מן הפועל שפירושו לחתוך, לקצץ.
ומהו גזר הדין, העונש, במשפט שמתנהל בבית המשפט? sentence באנגלית – שזו בדיוק אותה מילה המשמשת גם למשפט בתחום הדקדוקי. ולא מקרה: משפט בעברית שימש באופן מקורי לתיאור התחום המשפטי (זה שקשור בשיפוט בין האנשים), ובעברית המודרנית הוכנסה גם המשמעות הדקדוקית.
מעניין, ש- sentence האנגלית (ודומות לה בשפות אחרות), זו שמתחום בית המשפט, באה מן הפועל הלטיני sentire שפירושו לחוש, להניח, לשער. ממנו נגזר למשל sense, חוּש. וממנו נגזרה גם ה-sententia שפירושה מחשבה, דעה, שיפוט – ומכאן כבר קצרה הדרך ל-sentence מתחום בית המשפט. במקור, הכוונה היתה להחלטה שיפוטית, ורק מאוחר יותר יוּחַד המונח לגזר הדין שקובע את העונש לאחר פסק הדין, ומאוחר עוד יותר נוצר גם באנגלית המובן של משפט בתחום הדקדוקי.
השופט הפוסק במשפט עושה כן על סמך התרשמותו, תחושתו, מחשבתו (שיפוטו!) ביחס למקרה. בסופו של דבר, הוא אומר את פסק הדין – verdict באנגלית, שמקורו בלטינית verum, אמיתי (מילה קרובה גם לאנגלית very) + dictum, זה שנאמר. פסק דין הוא, אם כן, "אמירת אמת". וגם השורש dic לציון אמירה, או דָּבָר (מלשון דִּבּוּר!) שנאמר, קיים בנגזרות רבות: החל מן המילון dictionary – וכלה בדיקטַטור, זה שמצַווה במילתו. ברפובליקה הרומית דיקטטור היה שופט שלתקופה קצובה ניתנו לו סמכויות בלתי-מוגבלות. הנגזרות של veritas (אמת) גם הן שונות, ו-verification, אימות, היא אחת מהן.
לא רק בעיסוקו השופט כורך את החיים, המוות והלשון – אלא אפילו בשם מקצועו: judge הוא judex הלטיני שבא מ- judicem, שהוא צירוף של השורש jus (מכאן justice ומכאן Justitia אלת המשפט הרומית, זו הנושאת מאזני צדק ועיניה מכוסות כדי לא להעדיף בדין) + dicem, אותו שורש שמשמעו להגיד, לומר, לדַבֵּר. השופט הוא זה האומר דְּבַר צדק. ולמה נרחיק? כך פונה בעל התהלים אל הקב"ה, שופט כל הארץ: "רֹאשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ".
וכדי לסגור את המעגל הקושר בין החוקים למילים, נזכיר את הלֶקסיקון – שהוא אוסף של מונחים, סוג של מילון, שתחילתו המילולית במילה היוונית legein שפירושה לבחור, לאסוף ביחד, וגם לדַבֵּר (בגלל בחירה ואיסוף של המילים). הלקסיקון הוא אוסף של מילים, ומי שלוקה ב-alexia סובל מעוורון מילים ואינו יכול לקרוא אותן, ובדומה לכך גם ה-dyslexia.
כתיבת תגובה