גלו מה מקור המילים: לשון, שפה, ניב, תנובה, ברברים, ברבור.
כל-כך הרבה פעמים הוזכרו המילים "שפה" ו"לשון" בגליונות הקודמים של ה"רגע" – עד שראוי לכַבֵּד אותן בהתייחסות מיוחדת.
נפתח בָּעברית, שֶבה – וכפי שנראה, לא רק בה – לשון ושָׂפָה הן לא רק חלקים קרובים בַּפָּנים, אלא גם מילים נרדפות בכל מה שנוגע להבעת רעיונות בצורה מילולית. לשון אינה רק אותו איבר שרירי המסייע לנו להגות צלילים ולהניע את המזון בפינו, אלא גם אוסף מילים, שמייחד למשל בני עם מסוים. מרכזיותה של הלשון הפיזית בחיי הגוף שלנו, ושל זו המופשטת בתקשורת שלנו עם הסביבה, גרמה לכך שהיא מככבת בביטויים רבים מאוד שמערבבים את השניים: משה רבֵּנו היה כבד לשון (תכונה פיזית לכאורה, שמבטאת בעצם את קשיי התקשורת שלו), אדם יכול להיות חלק לשון (מה שמעיד על אופיו התקשורתי ולא על מידת חספוסה הפיזי של לשונו), וגם להוציא לשון הרע. הוא יכול גם לנהוג מידה רעה של מַלשנוּת (כן, מִלשון לָשון!), כשהשורש ל-ש-נ הוא לפי בן-יהודה "מי שמכה את חברו בלשון". וישנם עוד המון ביטויים וצירופי-לשון – עם המילה לשון.
והשפה, כמוה כַּלָּשון: איבר התוחֵם את הפֶּה – ובעצם, מילה בפני עצמה שפירושה אוסף מילים, לשון. בגופנו קבועות השפתיים, ואילו כשהמדובר באוסף מילים, הריבוי יהיה כמובן שָפות. ובקטע הקצר עד כה הופיעו כאו לא מעט ביטויים וניבים – וגם ניב מקורו באזור הפה. אך לא מדובר בַּשן החדה הנקראת ניב, אלא שבכך שביטוי הוא בעצם "ניב שפתיים", פרי שפתיים, מן השורש נ-ו-ב, שבארמית מופיע במילה נוֹבָא = פרי, ואילו בעברית שלנו אנחנו מכירים אותו למשל מ"תנוּבה".
ובשפות אחרות, כהאי לישָנָא (כלשון הזו, בארמית): לפי חוקר-המילים ארנסט קליין, dingua בלטינית עתיקה, קרובתה של tunge באנגלית עתיקה – הפכה ל-lingua (גם לשון בגוף, וגם שפה), וכמוה גם ה-tongue באנגלית מודרנית, גם כאן בשני מובנים אלה, כגון mother tongue, שפת-אם.
כאוסף-מילים, נמצא את ה- Lingua Franca, השפה המתווכת שמאפשרת לבני עמים שונים להידבר, כדוגמת האנגלית בעולם המודרני. מן השורש הזה צמחו כמובן language וגם השימושים הדקדוקיים הקרובים כגון bilingual (דו-לשוני), לינגוויסטיקה (חקר השפה) ועוד. וכשאנחנו "מחליקים" בלשוננו הרי זהו lapsus linguae.
הנושא הלשוני טבוע באנושות כל כך הרבה שנים, עד שמילים לא מעטות משמשות לבטא אותו. כך, מהשורש gloss ביוונית עתיקה נוצרו זה בצד זה גם aglossia שפירושה היעדר, חוסר, של לשון בפה, אבל גם היעדר יכולת לדבר – ומאותו שורש גם glossary שפירושו אוסף של ביטויים, כזה שמוסיפים לעיתים בספרים כדי לרכז במקום אחד את כל הביטויים המיוחדים בתחום הנדון. וקרוב מאוד הוא השורש היווני glot, שגם פירושו הוא לשון, שפה – ומכאן polyglot הוא מי ששולט בשפות רבות.
הדיבור והעניין הלשוני בכלל היו מאוד חשובים לבני התרבות כדי להגדיר את עצמם – ובעיקר, כדי להבחין את עצמם מאלה ש"נחותים" מהם. היוונים העתיקים שראו עצמם נעלים על בני תרבויות אחרות כגון המצרים או הפרסים, קראו להם barbaros (ברברים), מילה שחיקתה את הצלילים ה"לא-תרבותיים" שהשמיעו בני עמים אלה בזמן הדיבור בשפתם, שכמובן אינה לשון יוון. היום היינו קוראים לזה ג'יבריש או בלה-בלה – ובעברית של ימינו בִּרבּוּרים.
במה נקנח? אפשר במנה של linguine, אטריות שנקראות כך כמובן משום שהן דומות ללשונות דקות וארוכות. ואפשר גם לקנח ב"לשונות חתול" שהן העוגיות הספוגיות הקרויות "בישקוטים" וגם "אצבעות גברת" וגם savoiardi באיטלקית. והקינוח הזה צריך להזכיר לנו את רצועות השוקולד שמכרה פעם "ליבֶּר" ונקראו לשונות חתולים!
כתיבת תגובה