גלו מה מקור המילים: סלט, סלמי, מלח הארץ.
את הדברים הבאים יש לקרוא עם קורֶט מלח: הם לוקחים אותנו מחופי ספרד – ועד מנדלי מוכר ספרים, עם כמה ביקורים מעניינים בדרך. הארוחה תוגש בסוף.
הנושא הוא מלח, שמתאפיין באחידות לשונית: בלשונות של רוב הארצות הסמוכות לנו, המילה קרובה מאוד למלח העברית, ואילו בארצות אירופה, הלטיניות וגם האחרות, השורש sal נמצא בכולן. ולא פלא, שכן המלח הוא התבלין הנפוץ ביותר, והוא מופק מהמשאב הנפוץ ביותר על פני כדור הארץ: מֵי ים. הקרבה ביניהם מתבטאת אפילו בכך שביוונית עתיקה המילה hals שימשה לציון ים – וגם מלח. אנחנו צורכים אותו יום יום, אבל לא רק באוכל – אלא גם בדיבור: אדם פיקח הוא אדם ממולח ש"אוכֵל בלי מלח" את האנשים הנאיביים ש"חסר להם מלח". הקופירייטינג המכובד ביותר בתחום זה שייך לישו הנוצרי, אשר בדרשת-ההר שלו אמר להמונים שנהו אחריו: "אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ", ומאז ביטוי זה שזור בכל נאום ש"עושה כבוד" לאנשים או למוסדות. מנדלי מוכר ספרים הלך הלאה עם הדימוי לכיוון הגלובאלי: "כל מפלגה חושבת עצמה לתכלית מעשה בראשית ומלח העולם". אבל במפלגות כפי שאנו מכירים אותן, בוודאי לא היתה מתקיימת מה שקרוי בספר במדבר "חוק עולם ברית-מלח", ברית המתקיימת לעולם, כשם שהמלח אינו מתקלקל ימים רבים.
נצא להפלגה, שבסופה נעצור לאכול דבר או שניים, והכל בטעם מלוח. היעד הראשון יהיה ביוון, והפעם, דווקא היוונית היא ששאלה את המילה העברית מלח ויצרה את malache. ממנה נולד ה-mallow, שהוא המלוח שלנו – וממנו צמח ה-marshmallow המוּכּר לכל ילד, ובמקור הופק החומר לעשייתו משורש המלוח. ואם כבר הגענו לצמחים, ידוע הסיפור על נעמי שמר שכתבה בשירה "חורשת האקליפטוס" על "ריח המַּלּוּחַ על המים"– בשעה שהצמח הנקרא מַלּוּחַ (Atriplex בשמו המדעי), עליו אכן מלוחים – אך אין לו ריח כלל וכלל! המלוח גדל בעיקר ליד מְלֵחוֹת, שהן בדרך כלל מדבריות או אזורים שאדמתם מלוחה.
עדיין ביוונית ששאלה את המֶלח והמַלוח, ויצרה את המָלָכִיט (malachite) שהוא מחצב שצבעו ירוק, כנראה מפני שהזכיר למישהו את צבעם של עלי המלוח – והמלכיט היא לא אחרת ממה שאנחנו קוראים אבן-אילת, שהצבע הירוק העז שלה מעיד על תכולת הנחושת.
הספינה שלנו ממשיכה מערבה לספרד, ומגיעה לעיר מלָגָה שהוקמה על ידי הפניקים, ששימרו בשמה את ה-malha – מלח בשפתם. כך שהשיר הידוע "מלָגֶניָיה" יכול בשקט להתקשר לנו עם מלחִיה. חוצים את האוקינוס לדרום אמריקה, ושם, בבוליביה, נמצא אחד היעדים החביבים על המטיילים הישראלים הצעירים, Salar de Uyuni, או בקיצור הסַלָאר, שהוא מדבר המלח הגדול בעולם. בנסיעה הזו כנראה כבר לא נגיע לזלצבורג (מצודת המלח), מקום הולדתו של מוצרט.
אחרי נסיעה כל כך ארוכה, הגיע הזמן לאכול משהו. התלמוד הירושלמי אומנם גורס "אי אפשר לעולם בלא מלח", אך ראוי שיהיה משהו לצידו, והכל מן השורש sal: נפתח בנקניק סלמי – בעצם, רבים של salame באיטלקית – זה שהמליחו אותו. לחילופין, נוכל לבחור בנקניקיה salsiccia שהיא ה-sausage המוכרת באנגלית. ליד אלה נוכל לקבל מנה של salad (שבאיטלקית נקרא salata, מלוחָה, קיצור של herba salata, עשבים מלוחים). ועל הכל נשים מנה הגונה של רוטב (salsa באיטלקית, sauce באנגלית) – כולם על טהרת המלח.
ומה עם הפלפל? הוא יחכה לשבוע הבא. אולי עד אז תגיע המשכורת, salary, שגם היא נגזרת מכך שה-salarium שקיבלו החיילים הרומיים היה שָׂכָר נקוב במלח, או שהתשלום נועד לקניית מלח.
כתיבת תגובה