על מקור המילים: פולמוס, פולס, אימפולסיבי, פולסא דנורא, פרופלור, מדחף, רפרפת, פרפרת.
אם התעוררו ביניכם חילוקי דעות שהגיעו עד פּולמוס של ממש, עליכם להודות על כך שאינכם חיים בעת העתיקה, כי פולמוס במשמעותו הנוכחית הוא אכן וויכוח – אבל polemos, המילה היוונית שהיא הורָתה של הפולמוס, פירושה קרב, מלחמה.
ה-polemos היוונית מתייחסת למילה היוונית pelemixein שפירושה לנַעֵר, לזעזע, לגרום לרעד. מקורה בשורש pel המצוי בלשונות היסוד ההודו-אירופיות, ומשמעו להרעיד. נמצא אותו במילים רבות הקיימות גם היום: pulsus בלטינית פירושו דחיפה, מכה, דפיקה – וזהו בדיוק ה-pulse שבשימוש היום, למשל לציון דופק הגוף או לתיאור תופעות פיזיקליות, כגון פולסים חשמליים. בעברית, הפּוּלס נקרא פעימה או מיתקף. אדם אימפולסיבי הוא זה שמוּנע מכוחם של דחפים. החוקרים מניחים שגם הפולסא הארמית, הזכורה היטב מן ה"פולסא דנורא" (מכת-אש) – גם היא מילה שאולה מן הלטינית pulsus. ובדיוק מאותו שורש נוצר גם הפועל compel to באנגלית שמשמעו להכריח, לדחוק. המקור הלטיני הוא com + pellere, כלומר לדחוף. לכן, גיוס חובה, כזה שבו מכריחים מישהו, דוחפים אותו, הוא באנגלית compulsory, ובלטינית compulsus (כלומר עם דחיפה). במכונות שונות, משאבות למשל, מותקן impeller שהוא גלגל מניע, דוחף – ואילו במטוסים ואוניות מותקן פּרופלור שהוא בעצם propeller, כלומר זה שדוחף (הפועל pellere בלטינית) + קדימה (pro), ולכן שמו בישראל: מדחף. וקרובים לו ה-propellant שהוא הדלק ההודף את הרקטה, וגם הגז ההודף החוצה את התרסיס במיכל של אירוסול. ומאותו שורש עצמו, תכשיר שדוחה יתושים למשל יהיה repellent mosquito.
לפי אותו הגיון דקדוקי, to expel פירוש לגרש ו-to dispel לדחוף לצדדים וגם להפיג, חשד למשל.
אותו שורש pel, להרעיד, הביא גם ליצירתו של ה-papilio, פרפר בלטינית, מהכפלה של השורש האמור. בימי הביניים, השתמשו במילה זו גם כדי לכנות אוהלים, שכן יריעות האוהל נדמו בעיניהם לכנפיים מתוחות של פרפר – ומכאן נוצר ה-pavilion, הפַּבִיליוֹן, שהוא ביתן, כמו למשל בתערוכה או במוזיאון. והרבה יותר קרובה לו בצורה היא עניבת הפרפר, הפפיון.
וגם בעברית שלנו, הפרפר זכה להכפלה לשונית, ומקורו בפעולת רפרוף שעושה הפרפר בכנפיו, פועל שדומה לו קיים גם בערבית. ומה יהיה לנו לקינוח? רַפְרֶפֶת, פודינג – שהיא גם פַּרְפֶּרֶת שמוגשת לקינוח, ועל כך אומר חוקר הלשון קליין כי הרפרפת קרויה כך כרמיזה לקלותה ואווריריותה, וגם מפני שהיא דומה בצליל לפרפרת.
ובשולי הפולמוס: מפליא (ואותי גם משמח!) עד כמה אנשים לוקחים ללב את ענייני הלשון. יצחק אבינרי, איש מילים ותיק, כתב בשנת תשי"ט את הדברים הבאים כשרצה להסביר מדוע נכון לכתוב קוּלמּוס, בּוּלמוּס ופוּלמוּס (כולן בשוּרוּק בשתי אותיות ו' במילה), לאחר שהיו כאלה שניקדו פּוּלְמוֹס, בּוּלְמוֹס. וכך כתב: "כל השאיפה הזאת להשתעבד לצורה היוונית, אינה הולמת עַם בעל שאיפה עצמאית כלשהי. הרומאים, הקרובים ליוונים לאין-שיעור יותר מן היהודים, הם לא נגררו אחרי הסיום היווני os, והיו מבטאים שמות אלה, כפי הנהוג אצלם, בסיום us. ואנו נהא כיום עבדי יוונית?"
כתיבת תגובה